הדייר בזבז מים, לכלך את חדר המדרגות וחסם את החנייה, האם שכניו שעזבו את הדירה יפוצו?

דרגו את המאמר

סכסוך ממושך ומייגע בין שכנים, הוביל בסופו של דבר לעזיבתם של הדיירים את הבניין המשותף.

התובעים התגוררו בדירה שכורה בחיפה מתחת לדירתו של הנתבע, ששימשה לו הן כמגורים והן כמשרד עורכי דין. בעקבות סכסוך בין הצדדים הוגשה תביעה נזיקית בסך 86,626 שקל, לבית משפט השלום בחיפה, בגין לשון הרע, מטרד ליחיד ותקיפה.

התובעים עברו דירה בשל מעשיו של השכן

לטענת התובעים בעקבות התעמרות ממושכת עם הנתבע, הם נאלצו לעזוב את הדירה, לכן נגרם להם נזק רב. התובעים טענו כי במהלך המגורים המשותפים, הנתבע פעל במרץ על מנת לסלק אותם מהבניין. בין היתר הוא בזבז מים מצינור ההשקיה, בכוונה לגרום להם נזק כספי, כאשר נהג להשקות את הגינה המיובשת שלו וכל המים נזלו על הכביש, בתקופה בה היה מחסור במים, ואנשים רבים ייבשו את הגינות הפרטיות בכדי לחסוך במים.

השכן חסם את החנייה וזרק על התובעת חפצים

עוד טענו כי לקוחותיו של הנתבע שהגיע למשרדו זרקו בדלי סיגריות בחדר המדרגות, והנתבע עצמו השליך פסולת על הכניסה לבניין והקפיץ כדורים בדירתו, על מנת לגרום רעש מכוון. כמו כן, לתובעת נגרם נזק כאשר הנתבע השליך עליה חפצים, אשר פגעו בה והותירו בגופה סימנים כחולים.

הנתבע נהג להחנות את רכבו בחנייה המשותפת, בצורה שהקשתה עליהם להוציא את הרכב מהחניה. הוא העלים מתיבת הדואר הפרטית של התובעים מכתבים וחשבונות, שאילצו אותם לשלם קנסות מיותרים. התביעה בגין לשון הרע הוגשה בעקבות ביטויים מכפישים ומעליבים כנגד התובעים, שצעק הנתבע מגג הבניין המשותף, אשר נשמעו באוזני העוברים והשבים.

האם ראש ועד הבית נחשב לעובד ציבור?

הנתבע המשמש כראש ועד הבית בעשור האחרון, הכחיש את כל הטענות שיוחסו לו והגיש כתב תביעה שכנגד, בה דרש פיצוי בסך 125,000 שקל, בשל היותו עובד ציבור, שהותקף והושמץ על ידי התובעים.

לטענת הנתבע, בניהם של התובעים שיחקו כדורגל ברחבת הבית וניהלו מסיבות רועשות עד אור הבוקר, לכן נאלץ להזמין לא פעם משטרה. עוד טען כי הסכסוך בין הצדדים נבע בעקבות כוונתה של התובעת להתקין מזגן בקיר המשותף, ללא הסכמה וניקוי העלים היבשים מגג הבניין, בשעה שהיא רצתה לתלות כביסה.

התובעים יפוצו בסך 52,000 שקל בגין הנזקים

בית המשפט דחה את טענת הנתבע שהוא כביכול עובד הציבור, בשל ניהולו את ועד הבניין, המונה בסך הכל ארבעה דיירים. לכן התביעה שכנגד נדחתה על כל חלקיה. גרסתם של התובעים נמצאה מהימנה וישרה, לכן קבע כי יש לפצות אותם בגין עוגמת נפש והנזקים שנגרמו להם, בעקבות התנהגותו ומעשיו של הנתבע.

בית המשפט חייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום של 52,000 שקל, שכולל פיצוי בשל הצורך למעבר דירה בסך 37,000 שקל ופיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 15,000 שקל. בנוסף הנתבע יישא בהוצאות המשפט בסך 5,000 שקל.

ת"א 16270-08-09