השוכר דרש פיצויים מבעל הנכס עקב הסתרת מידע רלוונטי

דרגו את המאמר

התובע שכר מהנתבע מכבסה קיימת באזור דרום תל אביב, ואף שילם עבורה דמי מוניטין. אולם לאחר שהחל להפעיל את המכבסה גילה כי אין רישיון תקף לניהול העסק, ואף חלק מרכזי של החנות, אשר שימש להצבת מכונות הכביסה הינו ללא היתר.

בנסיבות אלה הגיש השוכר תביעה לפיצויים בסך של 300,000 שקלים בגין הנזקים שנגרמו לו במסגרת עסקת השכירות. בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם בעל המכבסה הסתיר את הפרטים הללו בנכס, והאם הוא נדרש לפצות את השוכר.

בעל הנכס ניהל במשך כעשר שנים עסק של מכבסה ושירותים נלווים, והתובע שהכיר את הנתבע, ביקש להמשיך ולנהל במקומו. בחודש ספטמבר 2010, חתמו הצדדים על חוזה שכירות למשך עשר שנים, לפיו התובע שכר מבעל הנכס חנות המכילה שני חדרים חדרי שירות ונוחיות, וציוד המיועד להפעלת מכבסה. עוד נקבע כי השוכר ישלם סך של 20,000 שקלים עבור דמי מוניטין.

התובע טען כי אילו ידע שלעסק אין רישיון הוא לא היה שוכר אותו

לאחר חתימת ההסכם, התובע החל להפעיל את המכבסה, אך אז התברר לו כי למושכר אין רישיון עסק, ואף גילה כי לחלק מרכזי מהנכס אין היתר בניה, על כן הוא נדרש על ידי האגף לרישוי עסקים להתאים המצב הקיים לתכנית, או להגיש תכנית עסק חדשה לאישור.

התובע הגיש בקשה לרישיון עסק באיחור רב , וכשנה מאוחר יותר הוגש נגדו כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, על כן הוא דרש לצאת מהחוזה לפני שהסתיים, לאחר כשנתיים בלבד ולקבל פיצויים בהתאם. עוד טען התובע כי הוא שילם דמי מוניטין בסך של 100,000 שקלים, ואילו בעל הנכס טען שקיבל 20,000 שקלים.

הנתבע טען כי מסר בעל פה את המידע לגבי הרישיון וההיתר

הנתבע טען מנגד כי הוא שוחח עם השוכר, לפני חתימת החוזה, והבהיר לו בעל פה כי לעסק אין רישיון תקף, מאחר ופג תוקפו של הרישיון עוד בשנת 2009, ואף יידע אותו כי לחדר מרכזי בחנות אין היתר בנייה, חרף זאת הסכים התובע לשכור את החנות לצורך הפעלת העסק, ובמעמד החתימה הפרטים היו גלויים וברורים.

מעיון בחוזה עלה כי המצגים בנושא הרישיון וההיתר אינם כלולים בו, על כן נקבע כי התנהלותו של הנתבע אינה מתקבלת על הדעת. כמו כן, בית המשפט לא קיבל את גרסתו של הנתבע בנוגע לגילוי בעל פה ולסכום דמי המוניטין ששולם, וקבע כי היא אינה אמינה ומהימנה, לעומת גרסתו של השוכר.

השוכר יפוצה בסך של 100,000 שקלים בגין דמי המוניטין ששילם

בנסיבות אלה, קבע כי התובע זכאי לבטל את ההסכם, ולקבל את סכום ההשקעות שהשקיע בנכס ואת דמי המוניטין ששילם. אך מאחר והתובע לא הציג ראיות הדרושות לצורך הוכחת השקעות במושכר, נקבע כי הוא יפוצה בסך של 100,000 שקלים, עבור דמי המוניטין בלבד. בנוסף הנתבע יישא בהוצאות המשפט.

ת"א 9599-12-11