השוכרים הותירו נזקים בדירה וחובות לרשויות

דרגו את המאמר

בחודש מאי 2012, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, לפיו שכרו הנתבעים מהתובעת דירה בירושלים לתקופה בת 26 חודשים, בכפוף לחתימה על שטר חוב. אולם השוכרים ביקשו לצאת מהחוזה לפני הזמן, והותירו אחריהם ליקויים רבים בדירה וחובות לרשויות. על כן בעלת הדירה עתרה לבית משפט השלום בירושלים והגישה נגדם תביעת פיצויים.

בעלת הדירה טענה כי לאחר תחילת תקופת השכירות, הגיעו אליה תלונות מהשכנים, על כך שהשוכרים מנהלים בדירה עסק לשירותי קייטרינג, אולם השוכרים הכחישו טענה זו. עוד טענה כי בחודש יולי 2013 ביקשו השוכרים לקצר את תקופת השכירות, תוך התחייבות לשלם את דמי השכירות על פי ההסכם שנחתם ביניהם, אולם לא עמדו בהתחייבותם.

השוכרים השאירו אחריהם פסולת, ליקויים וטינופת בדירה

בעלת הדירה מצאה שוכרת חלופית ונקבע כי היא תשלם עבור דמי שכירות סך של 5,200 שקלים בחודש, במקום 6,000 שקלים, ששילמו הנתבעים. לטענתה, החזקה בדירה נמסרה לה באיחור, כשהיא מלוכלכת ומזוהמת ומלאה בפסולת שהשוכרים היו אמורים לפנות.

עוד הוסיפה כי לאחר הפינוי בדירה נמצאו ליקויים רבים, כגון: שברים בשיש במטבח, שקעי חשמל עקורים, ברז שבור, תריס לקוי, סתימה באמבטיה, חורים ודבק בקירות הבית ועוד. התובעת ציינה כי השוכרים סיידו את קירות הבית בפסים לבנים, בעוד הקירות צבועים בצבע קרם. וטענה כי הם לא טרחו לשלם את חשבונות לוועד בית, לחברת החשמל ולעירייה, והותירו אחריהם חובות, בגינם הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה.

השוכרים עזבו את הדירה כי השכנים מיררו להם את החיים

מנגד השוכרים הכחישו כי נעשו עבודות קייטרינג בדירה, וטענו כי עבודות הקייטרינג התבצעו בבית הלקוח בלבד. לטענתם, הם נאלצו לצאת מהחוזה לפני הזמן, כי השכנים מיררו את חייהם, ואף הגישו תלונות סרק לעירייה.

השוכרים טענו כי יש לדחות את התביעה מאחר והדירה לא נמסרה להם במצב תקין, והם החליפו על חשבונם את התריס בסלון, ביצעו תיקון מדרגה ואף סיידו את הדירה. עוד טענו כי נגרמה להם עגמת נפש המוערכת בסכום של 50,000 שקלים בשל התנכלות השכנים וביקשו לקזזה מסכום התביעה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית המשפט כי הדירה נמסרה לשוכרים כשהיא במצב תקין והנזקים הנטענים על ידי התובעת נגרמו במהלך מגוריהם, שאינם כוללים את הנזקים הנובעים מבלאי סביר. כמו כן הטענה כי השוכרים ביקשו לנקות ולתקן את הפגמים בדירה, אך בעלת הבית לא אישרה זאת נדחתה, מאחר והיא לא נתמכה בראיות ואף לא היתה הגיונית.

בית המשפט ציין כי טענת השוכרים בעניין השכנים אינה מהווה טענת הגנה בפני התביעה, והם נדרשים להפנות טענות אלה נגד השכנים ולא נגד התובעת. לכן תביעתם לפיצויים בגין עגמת נפש נדחתה על הסף.

בסופו של דבר התביעה התקבלה והשוכרים נדרשו לשלם לבעלת הבית את הפרש דמי השכירות ופיצוי בגין הנזקים, תשלום החובות ועגמת הנפש שנגרמה, בסך כולל של 28,150 שקלים, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 8,900 שקלים.

תא"מ 38072-10-13