תביעה נגד שכנים על מטרד ליחיד, מתי ניתן לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הפרעה לשימוש סביר במקרקעין של אדם מהווה כלפיו עוולה נזיקית. מטרד ליחיד בבית משותף יכול לבוא לידי ביטוי בהשמעת מוזיקה רועשת, גרימת לכלוך בחדר מדרגות, השתלטות על רכוש משותף ועוד.

במקרה שלא ניתן להתמודד עם השכנים בדרך של הידברות, ניתן להגיש תביעה לצו מניעה להפסקת מטרד ליחיד ודרישה לקבלת פיצוי כספי.

סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין קובע כי מטרד ליחיד בא ידי ביטוי כאשר אדם מתנהג בעצמו או מנהל את העסק שלו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו, באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של שכניו או להנאה סבירה מהם, בהתחשב במקומם וטיבם.

בפסיקה נקבע כי ההפרעה מהווה מטרד ליחיד חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת. כמו כן, מידתה של ההפרעה נמדדת על פי אמת המידה של זכותו של הצד הנפגע לעשות שימוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם בנסיבות המקום והזמן. בחינתה של הסבירות נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית, תוך הערכה של מהותה ועוצמתה של ההפרעה לפי דעתו של אדם אובייקטיבי.

עוד נקבע בפסיקה כי הגורמים המהותיים הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם, כוללים את טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם, הסביבה שבה הם מצויים והחברה השוכנת בה.

עם זאת, כל מקרה נבחן לגופו, מכיוון שהאינטרסים של המחזיקים במקרקעין, השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם לא חורג מהשימושים המותרים, מתחייבת פשרה, המותירה מקום לפעלו של כל צד, בתנאי שאינו חורג מעבר לסביר ואינו מהווה הפרעה ממשית.

אל בית משפט השלום בחדרה הוגשה תביעה שמקורה במערכת יחסים עכורה בין שכנים. התובעת והנתבעים היו שכנים אשר התגוררו באותו בניין ובאותה קומה, דלת מול דלת.

התובעת טענה כי התגוררה בדירתה במשך כ- 25 שנים, עד שעברה להתגורר בעיר אחרת, בשל שרשרת אירועים בלתי פוסקת של מעשי הטרדה, הפחדה, איומים ואלימות מצד שכניה. לטענת התובעת, מעשים אלה עולים כדי עוולות של איומים, תקיפה, כליאת שווא, מטרד, לשון הרע ופגיעה בפרטיותה. בשל כל אלה העמידה את תביעתה בסכום של 300,000 שקלים. 

מנגד הכחישו הנתבעים את כל הטענות. לטענתם, התובעת היא שהטרידה אותם, בלשה אחריהם ללא הרף וצילמה אותם, כשהיא פוגעת באופן בוטה בפרטיותם. בשל כך הם זכאים, לטענתם, לפיצוי בסכום של 100,000 שקלים ואף הגישו כתב תביעה שכנגד.

האם מעשי השכנים מהווים מטרד ליחיד?

התובעת הוסיפה וטענה כי מעשי הנתבעים מהווים מטרד ליחיד. לטענתה, הם הטרידו אותה באמצעות הכלב שלהם שהוחזק מחוץ לדירתם בחדר המדרגות של הבניין, באמצעות השמעת מוזיקה רועשת ובאמצעות הלכלוך שגרמו ליד דלת ביתה.

בית המשפט שוכנע כי התובעת הוכיחה את קיומו של מטרד ליחיד, בין היתר בכך שהנתבעים הפעילו מוזיקה בעוצמה חזקה, שעות ארוכות, והותירו את דלת הבית פתוחה כדי להעצים את הרעש. זאת, לצד הלכלוך והקללות שהופנו כלפיה.

בית המשפט ציין כי אף אם כל מקרה ומקרה לכשעצמו לא היה, אולי, מצדיק פסיקת פיצויים, ואף אם לעיתים נראה היה שהתובעת העצימה את פגיעותיה הנטענות, הרושם שנותר לאחר שמיעת כל העדויות הוא רושם קשה שהנתבעים פעלו בבריונות, והתנהגו כאילו הם יכולים לעשות כל העולה על רוחם.

מנגד טענו הנתבעים כי השמעת המוזיקה לא מהווה מטרד, משום שהם השמיעו אותה רק בשעות המותרות ולא חרגו, מעבר למותר בהתאם להוראות תקנות למניעת מפגעים. עם זאת בית המשפט סבר כי אף בהנחה שהדבר נכון, אין בכך כדי להועיל לנתבעים. מאחר שהתקנות נועדו להקל על הוכחת מטרד, אך כפי שנקבע בפסיקה, אין להגביל את אמצעי הבדיקה רק לאלה שנקבעו.

בסופו של דבר, התביעה התקבלה ובית המשפט חייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת פיצוי בסכום של 60,000 שקלים. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאות התביעה ושכר טרחת עורך דין בסכום של 11,700 שקלים.

ת"א 30777-04-17