חשד למעילה בקיבוץ - שלילת חברות בקיבוץ בטרם הרשעה

דרגו את המאמר

שלילת חברות בקיבוץ בגין חשדות פליליים

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעורם של מזכיר קיבוץ ורעייתו בגין שלילת חברותם בקיבוץ לאחר שעלו כנגדם חשדות בדבר מעשים פליליים הקשורים לכספי הקיבוץ. המערערים טענו כי שלילת חברותם על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ נעשתה שלא כדין, וזאת משום שלא הוכחה אשמתם הפלילית במעשים המיוחסים להם.

הקיבוץ טען לעומתם כי תקנון הקיבוץ מתיר לאסיפה הכללית לשלול את חברותם של חברי קיבוץ במידה ופגעו הם באורחות החיים בקיבוץ או במידה ומדובר בפגיעה יסודית בקיבוץ. המערערים הגישו ערעור על החלטתו של רשם האגודות השיתופיות שלא להתערב בהחלטה של האסיפה הכללית בעניינם. עם זאת, לדאבונם הרב, בית המשפט המחוזי קבע כי גם הוא אינו מתערב בהחלטה זו.

תחילת הפרשה הינה בחשדות אשר הופנו כנגד מזכיר הקיבוץ לפני כשמונה שנים. במסגרת חשדות אלו, יוחסו למזכיר מעשים של מעילה בכספי הקיבוץ בסך משוער של כ-14 מיליון שקלים. על פי כתב האישום, המזכיר מעל בכספים אלו באמצעות ביצוע ניהול השקעות בכספים שנמסרו לו ע"י הקיבוץ. הפרשה הסתיימה במסגרת הסדר פשרה אשר נחתם בין המזכיר לבין הקיבוץ. במסגרת הסכם הפשרה התחייב המזכיר להשיב לקיבוץ סכום של כ-7.25 מיליון שקלים.

הקיבוץ טען כי המערער לא עמד בתנאי ההסכם והשיב לקיבוץ סכום של 6 מיליון שקלים בלבד. בעקבות הפרה נטענת זו, הוגשה כנגד המערער תביעה נוספת בסך של 8.75 מיליון שקלים. במקביל לתביעה זו, הוגשה כנגד המערער תלונה במשטרה אשר דרשה חקירה משטרתית בעניין המעילה הנטענת.

כתב אישום הוגש נגד חברי הקיבוץ

בעקבות החקירה המשטרתית, הוגש נגד המערער ואשתו כתב אישום בגין מרמה, הפרת אמונים, רישום כוזב, הלבנת הון וגניבה באמצעות מורשה. ארבע שנים לפני הגשת כתב האישום הפלילי, החליטה האסיפה הכללית של הקיבוץ לשלול את חברות המשפחה בקיבוץ.

המשפחה ערערה, כאמור, לרשם האגודות השיתופיות, אך ערעורה נדחה. המשפחה הגישה ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי ובו טענו בני המשפחה כי שלילת חברותם נעשתה על בסיס האשמות אשר טרם הוכחו בבית המשפט. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי דין הערעור להידחות.

השופטים ציינו כי הסנקציה של שלילת חברות הקיבוץ מהמשפחה אינה בלתי מידתית בנסיבות המקרה דנן. בפסק הדין נכתב כי המעשים המיוחסים למערער ולבני משפחתו עולים כדי הפרת חובה חברתית, מוסרית וכן הפרת הסכמות משפטיות בינו המערער לבין הקיבוץ. כמו כן, החלטה לגבי הפרטת הקיבוץ התקבלה כחמש שנים לאחר שלילת חברותם של בני המשפחה. אי לכך, בית המשפט קבע כי יש שלילת חברותם של בני המשפחה יכולה להביא לכך שהאחרונים לא ייהנו מפרותיה של הפרטת הקיבוץ.