רשות מקומית הינה ברת סמכות לשנות סיווג נכס למרות דיני ההקפאה

דרגו את המאמר

שינוי סיווג נכס אפשרי למרות דיני הקפאת הארנונה

עע"ם 4068/10

המחלוקת ארוכת השנים בין חברות פריאור וקר-פרי, אשר בבעלותו של נוחי דנקנר, ובין עיריית חולון, הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון. מדובר אפוא בסכסוך הנוגע לסיווג נכסי החברות וכתולדה מכך לחיובן בארנונה. בית המשפט העליון פסק לאחרונה (יום ג', 20.12) כי חרף דיני ההקפאה, הרשות המקומית הינה ברת סמכות לשנות לצורכי ארנונה את סיווגו של נכס ספציפי. נקבע כי חרף התקנות אשר מקפיאות את סכומי הארנונה, הרשות המקומית רשאית לבצע שינויים בתוך מסגרת הצווים בעניין סיווג הנכס.

המחלוקת בין הצדדים מתנהלת כאמור מזה זמן רב בערכאות השונות. במשך שנים, סווגו המפעלים אשר מנוהלים על ידי המשיבות בחולון כ"תעשייה". בשנת 2007, העירייה החליטה כי סיווג זה יסודו בטעות ויש לסווג את המפעלים כ"עסק".

כמו כן, כתוצאה משינוי הסיווג, העירייה דרשה מן החברות לשלם ארנונה גבוהה בעשרות אחוזים ממה ששולם על ידן בעבר. החברות מיהרו ועתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד החלטה זו. ביתה משפט המחוזי קיבל את העתירה וקבע כי דינו של שינוי הסיווג להתבטל. עיריית חולון ערערה לבית המשפט העליון, וערעורה התקבל.

העליון – פרשנות התקנות תומכת בעמדת העירייה

במוקד הדיון בבית המשפט העליון עמדה שאלת פרשנותו של סעיף בתקנות ההקפאה אשר פרסמו משרדי הפנים והאוצר בשנת 2007. בסעיף זה נקבע כי מועצה רשאית לשנות סיווג נכס אם השימוש בו השתנה בפועל. החברות במקרה דנן טענו כי לא הוכח שינוי בפועל ועל כן העירייה לא הייתה רשאית לשנות את סיווגן.

השופטת מרים נאור ציינה בפסק הדין כי בבסיסם של דיני ההקפאה עומדת התכלית כי יש לפעול למנוע לדיכוי האינפלציה ו"השפעות שליליות על המשק". כמו כן, צוין כי דיני ההקפאה מבוססים גם על הרצון למנוע גרעונות בתקציב הרשויות המקומיות.

"קשה להגיע למסקנה כי שינוי סיווגו של נכס כזה או אחר עלול להשפיע באופן שלילי על המשק או להוביל לאינפלציה", קבעה השופטת נאור, "כמו כן, שינוי סיווג של נכס ספציפי לא יביא לגרעון בתקציב של רשות מקומית". זאת בניגוד לשינוי בצו הארנונה הכללי אשר עלול בהחלט להשפיע על כלל הנכסים אשר נמצאים בתחומה של הרשות המקומית, וכתולדה מכך להשפיע על המשק והאינפלציה.

נאור הוסיפה והדגישה כי מדובר במקרה בו העירייה ביקשה לעשות "תיקון טעות". דיני ההקפאה לא נועדה למנוע בירור עניין כגון דא על ידי הגבלת מניעת שינוי סיווג של נכס ספציפי והגבלת סמכותו של מנהל הארנונה. נכתב בפסק הדין כי קבלת עמדתן של החברות במקרה דנן הייתה עלולה להביא למצב בו רשויות מקומיות תהינה "כבולות בטעויות העבר". למעשה, בית המשפט העליון קבע כי התקנה עליה ניסו החברות לתלות יהבן לא נועדה למנוע שינוי סיווג בנכס ספציפי, אלא שינוי כללי בצו הארנונה.

"הרשות המקומית הינה ברת סמכות, הן כמבצעת והן כמחוקקת", נקבע בפסק הדין, "אין ספק שהמחוקק ביקש להגביל את יכולתה בתור רשות מחוקקת ולא בתור רשות מבצעת. כמו כן, במידה והמצב היה הפוך, דהיינו בעל נכס היה מגיש בקשה לשינוי סיווג נכס ספציפי, לא ניתן לקבוע כי הרשות אינה ברת סמכות לעשות כן".