הזרמת ביוב לחלקה חקלאית - תביעת פיצויים נגד מועצה מקומית

דרגו את המאמר

תביעה לפיצויים בגין הזרמת מי ביוב לחלקה חקלאית

בית המשפט נדרש לבחון האם על מועצה מקומית לפצות תושבים שהוזרמו לחלקה בבעלותם מי ביוב? התובעים, תושבי כפר כנא, טענו בחודש ינואר 2000 החלה המועצה האזורית להזרים מי ביוב ושופכין של הישוב כפר כנא אל תוך חלקה שבבעלותם. המועצה הניחה, לשם כך, צינורות ביוב ובאמצעותם הוזרמו מי ביוב ושפכים לחלקה. כתוצאה מכך, הוצפה החלקה במי ביוב ושופכין במשך כל השנה, משנת 2000 ועד למועד הגשת התובענה.

התובעים טענו כי תוצאה מההצפה נגרמו לחלקה נזקים קשים כגון היווצרות ביצה טובענית (ובה מים עומדים), סחיפת שכבת הקרקע העליונה, יצירת תוואי ואדי, הצטברות מי שפכים בריכוזים גבוהים של פטריות וחיידקים, פגיעה בחלקה כמקור לגידולים חקלאיים ועוד. התובעים הוסיפו כי מחדליה של המועצה האזורית היוו עבירה על החוק למניעת מפגעים סביבתיים וחבה עליה אחריות מוחלטת לנזקים הנטענים.

לסיכום, התובעים טענו כי אין הם יכולים לעשות שימוש נוסף בחלקה ועל כן הם תובעים פיצויים בסך כ-400,000 שקלים הכוללים פיצויי עבור עוגמת הנפש.

 
המועצה המקומית כפר קנא טענה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, העדר עילה, העדר יריבות והערכת נזקים מוזמת.

בית המשפט מקבל את התביעה

בית המשפט בחן את טענותיה של המועצה האזורית ודחה אותן אחת אחת. ראשית, טענת ההתיישנות נדחתה משום שמדובר בנזק מתמשך ולא עניין נקודתי אשר אירע בשנת 2000. המועצה ניסתה גם לטעון כי הקרקע המדוברת נרכשה על ידי התובעים רק בשנת 2005, כאשר השטח כבר ניזוק. עם זאת, מדובר בקרקע שהייתה בבעלות אביו של התובע כבר משנת 1952, וכל שהציגה המדינה הינו מסמך המעיד על סיכום בין האחים לגבי חלוקת הקרקע ביניהם בשנת 2005. עם זאת, התובעים לא השכילו להוכיח שלפני שנת 2005 הקרקע הייתה בבעלותם ועל כן פיצוייהם נפסקו בהתאם לחישוב החל משנת 2005.

המומחה מטעם בית המשפט קבע כי דמי השימוש בגין אי ניצול השטח לתקופה של 7 שנים עומדים על סך 79,688 ₪. לפיכך, בית המשפט מצא לנכון לקבוע כי מיום רישום שם התובעים כבעלים על הקרקע (בשנת 2005), ועד לחודש אוקטובר 2008 זכאים התובעים לפיצוי בסך 35,100₪ בגין דמי שימוש.

כמו כן, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט באשר לעלות תיקון והכשרת הקרקע לא נסתרה. לפיכך, התובעים זכו גם לפיצוי בסך 204,912 ₪ בגין ראש נזק זה. השופטים הוסיפו כי לאור אופי הפגיעה אשר נגרמה לתובעים בשל התנהלות הנתבעת והתקופה הארוכה במהלכה סבלו מפגיעה זו ואדישות הנתבעת לעניין, על אף שאין מחלוקת, כי התובעים פנו אליה בנדון, זכו האחרונים לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.