האם העירייה תוכל לשנות סיווג של מוסד להשכלה גבוהה בכדי לחייב בארנונה נוספת?

דרגו את המאמר

שינוי סיווג והגדלת ארנונה - עתירה נגד עיריית תל אביב

עמ"ן 52370-06-11

החיוב בארנונה מושפע באופן ישיר מאופן סיווג הנכס. לדוגמא, אין ספק כי ארנונה הנגבית מעסקים במרכז תל אביב, לא תהיה גבוהה כארנונה הנגבית מדירות מגורים קטנות באותו אזור בדיוק. כך גם לגבי מוסדות חינוך להשכלה גבוהה. פעמים רבות, מוסדות אלה נהנים מגבייה של ארנונה מופחתת. הסוגיה עלולה להסתבך כאשר העירייה מבקשת לשנות את סיווגו של נכס מסוים באופן רטרואקטיבי. להלן דוגמא למקרה כאמור.

עיריית תל אביב סיווגה במשך שנים רבות בית ספר לפרסום בתור מוסד להשכלה גבוהה. אי לכך, העירייה גבתה מבית הספר ארנונה בשיעור מופחת. בשנת 2010, העירייה החליטה לשנות את סיווגו של המוסד וזאת משום שהוא לא הוכר על ידי משרד התמ"ת כמוסד להשכלה גבוהה. בית הספר הגיש ערעור על ההחלטה להגדיל את שיעור הארנונה ובית המשפט החליט לקבל את הערעור.

בית הספר נשוא הערעור הינו מוסד לימודים אשר פועל בנמל תל אביב מזה כמעט 10 שנים. בשנת 2003, העירייה החליטה לסווג את המוסד כ"מוסד להשכלה גבוהה". אי לכך, בית הספר נהנה במהלך תקופה ממושכת מתשלום ארנונה מופחתת (כיאה למוסד להשכלה גבוהה). בית הספר טען כי בשנת 2010 הוקמו במתחם הנכס שתי כיתות נוספות. לטענת מוסד הלימודים, כיתות אלה קיבלו סיווג כ"בניינים אשר אינם משמשים למגורים". אי לכך, הארנונה אשר העירייה ביקשה לגבות עבור הכיתות החדשות הייתה גבוהה יותר.

בית הספר פנה לעיריית תל אביב ועתר לשנות את הסיווג של הכיתות הנוספות. במסגרת ההשגה, לא רק שמצבו של בית הספר לא השתפר, אלא הוא אף התדרדר. העירייה החליטה לדחות את ההשגה ולשנות באופן רטרואקטיבי את סיווגו של בית הספר כמוסד להשכלה גבוהה. בית הספר מיהר להגיש ערר על כך לוועדת הערר לענייני ארנונה. עם זאת, עררו נדחה. אי לכך, הוא פנה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.

בית המשפט לעניינים מנהליים: התנהלות קלוקלת מצד העייריה

במסגרת הערעור נטען כי העירייה לא הייתה רשאית "לשנות לפתע" את הסיווג, וזאת לאחר שנים בהם המוסד פעל בהתאם לסיווגו כמוסד להשכלה גבוהה. זאת ועוד, נטען כי בהתאם לדיני ההקפאה, העירייה לא הייתה זכאית לשנות את סיווג הארנונה באשר לאותה השנה. יתרה מכך, בית הספר טען כי הוא הוכר על ידי חוק חיילים משוחררים כמוסד לימודי וכפועל יוצא מכך הוא גם הוכר על ידי משרד התמ"ת.

מנהל הארנונה טען כי דין הערעור להידחות. נטען כי החלטתה של עיריית תל אביב לשנות את הסיווג באופן רטרואקטיבי הייתה נכונה ונעשתה כדין. מנהל הארנונה טען כי השינוי לא נגד את דיני ההקפאה וזאת משום שלא היה מדובר בשינוי סיווג אלא בקביעת ארנונה לפי הסיווג האמיתי. העירייה טענה כי ככל שמנהל הארנונה מגלה טעות (כפי שקרה לטענתה במקרה דנן), שומה עליו לפעול לתיקונה בהקדם האפשרי. מנהל הארנונה ביקש להזכיר כי זהו כספו של הציבור המונח על הפרק במקרים כגון דא.

השופטת שרה גדות, סגנית נשיאת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, קבעה כי דין הערעור להתקבל. השופטת קבעה כי העירייה העלתה את הארנונה ב"מחי יד" וזאת חרף הקבוע בדיני ההקפאה. נטען כי מטרתם של דיני ההקפאה האוסרים על העלאת ארנונה באמצע השנה נובעים מהרצון לשמור על יציבות משקית. באשר להעלאת הארנונה, השופטת "הזכירה" לעיריית תל אביב כי כאשר רשות מבקשת לערוך שינוי בסיווג נכס לשם גביית מיסים עירוניים היא צריכה לעשור את הפרוצדורות הדרושות לשם כך. למשל, החלטה מסודרת של העירייה ואישור ממשרד הפנים. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי העירייה חרגה מהוראות הדין והיא לא הייתה רשאית להביא לשינוי הארנונה.