ביטול התחייבות מתנה במקרקעין בשל העדר הסכם בכתב

דרגו את המאמר

התחייבות למתנה מתנה במקרקעין וביטולה בגין העדר הסכם בכתב

ה"פ 0897-70-21

אישה חסרת כל התגוררה במשך שנים בצריף מוזנח וקטן אשר נבנה על חלקה שזכויות החכירה שלה פגו זה מכבר. בשלב מסוים, ועל מנת להביא לחידוש זכויות החכירה, האישה נאלצה לשאת בתשלום כספים רבים. היות והסכום המבוקש לא היה בכיסה, האישה התקשרה עם קבלן אשר הציע לה לרכוש את הזכויות בחלקה ובתמורה למסור לה קוטג'ים שייבנו במקום. ואכן כך היה.  

חברתה של האלמנה, בהסתמך על הדברים האמורים, טענה כי האחרונה הציעה לה את אחד הקוטג'ים במתנה. החברה טענה כי השתיים אף חתמו על הסכם מתנה במסגרתו האלמנה התחייבה לפעול כאמור. כמו כן, נטען כי האלמנה התחייבה גם לשאת בתשלומי מיסוי מקרקעין רלבנטיים.

עם זאת, העסקה המקורית, בין הקבלן לאלמנה, לא קרמה עור וגידים ולא יצאה מהכוח על הפועל. בסופו של היום, הקבלן העניק לאלמנה שני קוטג'ים אשר הוא בנה על חלקה אחרת, וסך נוסף של כ-200,000 דולרים. האלמנה עברה לגור באחד הבתים ומכרה את השני להוריו של הקבלן. החברה, אשר טענה כי האלמנה התחייבה למסור לה את אחד הקוטג'ים, הגישה תביעה בעניין לבית המשפט. התביעה הוגשה גם כנגד הקבלן אשר בנה את הנכסים.

טענות הצדדים

במסגרת התביעה, החברה טענה כי יש להעביר את הרישום בטאבו על הנכס שנמכר להורי הקבלן על שמה. לטענתה, האלמנה ביקשה להעביר לה את הנכס במתנה והיא התחייבה לעשות כאמור בשל קרבתן ארוכת השנים. אי לכך, נטען כי היות והיה מדובר בהתחייבות למתנה במקרקעין, האלמנה לא הייתה יכולה להתחרט. כמו כן, החברה טענה כי האלמנה חזרה בה מהמתנה בעקבות השפעה בלתי הוגנת עליה מצד הקבלן. לראיה, טענה, הקוטג' נמכר להורי האחרון.

האלמנה ביקשה לדחות את התביעה מכל וכל והגדירה אותה "הליך מרושע וחסר תום לב". האלמנה טענה כי היא אכן הייתה מעוניינת בשלב מסוים לתת מתנה לחברתה, אך זאת בכפוף להסכם המקורי שנקשר בינה לבין הקבלן. בפועל, ההסכם שונה באופן מהותי והיא קיבלה רק שני קוטג'ים בגין העסקה. יתרה מכך, האלמנה טענה כי חברתה פעלה כלפיה באופן מניפולטיבי וניצלה את חולשתה השכלית. נטען כי בתקופה נשוא התובענה האלמנה הייתה במצב כלכלי ונפשי קשה יותר.

בית המשפט: ההסכם אשר גיבש את ההתחייבות למתנה לא התקיים בפועל

בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות. השופט, אילן שילה, קבע כי יש לדחות את התובענה "מכל וכל". בפסק הדין נקבע כי עסקת המתנה בכלל נגעה לקוטג' אחר, ולא לקוטג' נשוא התובענה. כמו כן, לא היה מדובר בהתחייבות למתנה במקרקעין ולא הוצג שום מסמך בכתב שהיה יכול להוכיח אותה. דהיינו, החברה לא הציגה בפני בית המשפט מסמכים אשר הבטיחו לה כי האלמנה תעביר לה את הקוטג' בו גרים כיום הורי הקבלן. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם אם ההסכם במקרה דנן היה תקף, היה מקום לסטות ממנו בשל היותו "מפלה ומקפח".

נקבע כי לאור העובדה שהאלמנה דכאן הייתה אישה פשוטה, חסרת הבנה כלכלית בסיסית ו/או ניסיון משפטי (או נדל"ני), סביר להניח שהיא כלל לא הייתה מודעת למשמעותו של המסמך עליו היא חתמה. הודגש כי החברה הייתה זו אשר השפיעה השפעה בלתי הוגנת על האלמנה, ולא הקבלן. לסיכום, לא רק שבית המשפט דחה את התביעה, אלא הוא גם חייב את החברה בתשלום כ-95,000 שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.