תביעה לפינוי דיירת מוגנת בעקבות נטישת הדירה

דרגו את המאמר

בעלי דירה בתל אביב, פנו אל בית משפט השלום בתל אביב יפו, והגישו תביעה לפינוי דיירת מוגנת, בטענה כי הדיירת, אשר עברה למוסד סיעודי נטשה את הדירה, והיא אינה אוחזת עוד בכל זכות שהיא בקשר לנכס.

מאז שנת 2012, התובעים הם בעלי דירה בבניין בתל אביב, ובעלי בעלות חלקית על הבניין כולו, שאינו רשום כבית משותף. בשנת 1969, שכר בעלה המנוח של הנתבעת את הדירה בדיירות מוגנת לפי הסכם שכירות. לאחר מותו באה הנתבעת בנעליו כדיירת נגזרת, והתגוררה בנכס עד לשנת 2006. מחמת מצבה הרפואי, היא עברה להתגורר במוסד סיעודי, ושוהה שם עד היום.

לטענת התובעים, המעבר למוסד הסיעודי, מהווה נטישת המושכר ומקים עילה לפינוי מושכר, לפקיעתה של הדיירות המוגנת ולהשבת הדירה לידיהם. בנוסף טענו כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות, מאחר שהיא לא הקפידה על תקינותו של הנכס וחדלה לשאת בתשלומים שוטפים של חשמל, מים וארנונה עבור השימוש בו. בגין החובות שנצברו הטילה עיריית תל אביב יפו צו עיקול נגד הנתבעת בסך של 60,000 שקלים, וחברת החשמל הטילה צו עיקול נוסף, בסך של 20,000 שקלים.

הזנחה של המושכר נחשבת להפרת הסכם גם מחמת נסיבות בריאותיות נמשכות

התובעים ציינו כי קיימים שלושה תנאים המכוננים נטישה במובן של אבדן הזכות לדיירות מוגנת: הראשון הוא שימוש, או במקרה זה אי שימוש בפועל בנכס, המבטא את זניחתה, במובן הפיזי, של הדיירות המוגנת. השני הוא אי רצון מצד הדייר המוגן לשוב אל הנכס. והשלישי הוא כאשר אין אפשרות ממשית לחזרה, בין היתר גם מחמת המצב הרפואי.

התובעים טענו כי חלפו תשע שנים, מאז שהדיירת עברה למוסד סיעודי, ומאז הנכס עמד נטוש וסגור, עד שפרצו אליו אלמונים, החליפו את דלת הכניסה ועשו בו כבשלהם. במהלך ביקור בדירה, התובעים גילו כי הריצוף נעקר בחלקים רבים של הבית, הטיח גורד מהקירות והשירותים והמטבח מצויים במצב רעוע.

התובעים הפנו את האשמה כלפי האפוטרופסות של הנתבעת, שהיא הקרן לטיפול בחסויים, בטענה כי חרף פניות חוזרות ונושנות, הקרן לא דאגה לבדוק את מצב הנכס, לא הקפידה לתחזקו כראוי, לא מנעה את הפריצה אליו ולא הפקידה בחשבון הבנק כספים עבור החשבונות השוטפים. מטעם ההגנה לא הגיע אף נציג של הקרן, ואף לא הוצג תיעוד רפואי כלשהו של הנתבעת, אשר בכוחו להניח בסיס לחזרה אפשרית אל הנכס.

הדיירת המוגנת אינה מתכוונת לשוב ולהתגורר בדירה

בית המשפט השתכנע כי הדירה עמדה נטושה במשך שנים רבות, ואין בכוונת הנתבעת לשוב ולהתגורר בה, מחמת מצבה הבריאותי. כמו כן, החובות הרבים שנצברו מעידים על ניתוק זיקתה של הנתבעת אל הנכס והיעדר כוונתה לשוב אליו עוד. בית המשפט קבע כי התנהלות הנתבעת והאפוטרופסות מעידה על מאפיינים מובהקים של נטישה, אשר מפקיעה כל זכות לדיירות מוגנת. בנסיבות אלו בית המשפט קיבל את תביעת הפינוי שהגישו התובעים כנגד הדיירת והורה על פינויה מהדירה עקב נטישת המושכר

ת״א 39711-01-13