מציאת שוכר חלופי לאחר ביטול חוזה שכירות

דרגו את המאמר

התובעת היתה אמורה לשכור דירה, ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות. לאחר מועד החתימה וטרם כניסתה לדירה כשוכרת, הודיעה התובעת יחד עם שותפה כי לא יכנסו לדירה וביקשו לבטל את העסקה. על פי החוזה שילמו התובעת והשותף לבעל הבית דמי שכירות לתקופה של 41 ימים, אולם בעל הבית הפקיד לפירעון שיק נוסף של התובעת, בניגוד לסיכום שאליו הגיעו.

התובעת טענה כי שמאחר שהיא ושותפה המיועד הודיעו לבעל הנכס על ביטול החוזה, סברה כי עליהם להמשיך ולשאת בדמי השכירות ואף לדאוג למציאת שוכר חלופי. לשם כך היא שלחה מסרונים למשכיר, כדי להראות את הדירה לשוכרים פוטנציאליים, אולם לאחר התייעצות עם עורך דין, הבינה כי בעקבות ביטול החוזה, היא אינה אחראית למציאת שוכר חלופי, וביקשה לקבל חזרה את השיק שהופקד בסך של 4,690 שקלים.

האם השוכרת אחראית למציאת שוכר חלופי?

המשכיר טען כי הסכים לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת לתקופה של 41 ימים, אשר שולמה לו, במקום 60 ימים, אך הפקיד את השיק, מכיוון שלא נמצא במהלך תקופה זו שוכר חלופי. לפיכך הצדדים היו חלוקים בדבר נסיבות המקרה ותנאי החוזה. בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה נדרש להכריע האם התובעת חייבת לשאת בדמי שכירות מעבר לתקופת ההודעה המוקדמת.

לאחר שמיעת הטיעונים, הגיע בית המשפט למסקנה כי הצדדים לא ביקשו לראות את המצב המשפטי, אלא בהתאם לפרשנות תנאי החוזה שנחתם ביניהם. כאשר המשכיר סבר כי השוכרת אחראית למציאת שוכר חלופי, אולם השוכרת סברה כי אין לפרש את ההסכם בדרך זו.

ניתן לפרש את ההסכם בשני פירושים

מעיון בהסכם עלה כי ניתן לפרשו בשני פירושים שאינם עולים בקנה אחד, והכלל במקרה זה כי יש לבחור בפירוש שהוא נגד מי שניסח את ההסכם, שהוא בעל הנכס. משום שההנחה היא שהוא יכול היה לדאוג לאינטרסים שלו ולתקן את סעיפיו ככל שלא תאמו את האינטרסים שלו.

על פי הוראות ההסכם, רשאי כל אחד מהצדדים לסיים את תקופת השכירות לפני הזמן, בתנאי שימסור הודעה מוקדמת בהתראה של 60 ימים, לכן השוכרים היו חייבים לשאת בדמי שכירות, לתקופה של עד 60 ימים.

עוד נקבע כי אם אחד השוכרים מבקש לעזוב במהלך תקופת השכירות, הוא רשאי לעשות כן אם ימסור התראה של חודש וימצא שוכר חלופי, ואם לא יעמוד בשני התנאים ישולם שכר דירה מלא על לתום התקופה. אולם בסעיפים אחרים נקבע כי עם ביטול החוזה, השוכרים חייבים לשאת בדמי שכירות עד שיימצאו שוכרים חלופיים.

בית המשפט קבע כי שני הסעיפים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, לפיכך השוכרים היו צריכים לשאת בדמי שכירות לכל היותר לתקופה של 60 ימים, לאחר שהודיעו על ביטול החוזה. ואף ציין כי גם אם המשכיר לא התכוון לפרשנות זו, הרי שמשניסח את ההסכם בעצמו, אין לו אלא להלין על עצמו.

בנסיבות אלה חייב את הנתבע להשיב לתובעת את סכום השיק בסך של 4,690 שקלים, בתוספת 300 שקלים עבור הוצאות משפט. מכיוון שהנתבע היה זכאי לעמוד על פרשנותו להסכם, נקבע כי אין מקום לפיצויים בגין עגמת נפש.

ת"ק 36976-06-15