בית המשפט התיר פירעון שטר חוב בגין הפרת חוזה שכירות

דרגו את המאמר

בית המשפט התיר פירעון שטר חוב בגין הפרת חוזה שכירות

האם ניתן להתיר פירעונו של שטר חוב בגין הפרת חוזה שכירות, למרות ששכר הדירה שולם כדין, וזאת עקב אי תשלום שכר דירה לאחר עזיבת הנכס?

בפברואר 2006 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים, לפיו שכרה הנתבעת מאת התובעת דירת מגורים בחיפה לתקופה של 12 חודשים. במעמד חתימת החוזה, מסרה הדיירת לבעל הבית שטר חוב אשר מטרתו הוגדרה - "להבטחת תשלום דמי השכירות במועד, להבטחת פינוי הדירה בהתאם לחוזה, להבטחת תיקונים ושלמות הדירה ולהבטחת כל התשלומים החלים על השוכר" כאמור בסעיף 13 להסכם השכירות.

הדיירת עוזבת לפני סוף החוזה - אך משלמת את שכר הדירה

הדיירת עזבה את הדירה בטרם הסתיימה תקופה השכירות, ובהתאם לסעיף 15 בחוזה השכירות, במקרה של הפסקת השכירות לפני סיום תקופת ההסכם, על השוכר "לפצות את המשכיר בתשלום 2 חודשי שכירות, או למצוא דייר אחר במקומו לשביעות רצונו של המשכיר והסכמתו".

בעלת הבית טענה בבית המשפט כי דמי השכירות שולמו עד לחודש ספטמבר, ואילו החזקה בדירה הוחזרה לידה בחודש אוגוסט בלבד. הואיל ועל הנתבעת לשלם דמי שכירות בעבור חודשיים נוספים, היינו עד סוף חודש אוקטובר, יוצא שנותרה חייבת דמי שכירות בגין חודש נוסף אחד.

בדירה נותרים נזקים

לא זו אף זו, בעל הבית טענה כי עם קבלת הדירה לידיה, גילתה היא כי נגרמו נזקים למושכר לרבות נזק לזכוכית אחד החלונות, לרפרפת תריס, לדלת חדר השינה וכן לצבע ולמשקופי עץ וקירות. כמו כן הותירה הנתבעת אחריה חוב לחברת הגז ולוועד הבית. בגין הסכומים הנ"ל הוגש שטר החוב לביצוע, כשסכום התובענה קטן מן הסכום הנקוב בו, ועומד כאמור ע"ס 7,000 ₪.

הדיירת טענה להגנתה כי היא התגוררה בדירה מספר חודשים, אך נאלצה להתמודד עם בעיות אישיות קשות הקשורות לבעלה ולילדיה לאורן הודיעה לבעל הבית כבר בראשית חודש מאי 2006 על כוונתה לעזוב את המושכר כחודשיים לאחר מכן בחודש יולי. הנתבעת ציינה כי העובדה שבחודש יולי 2006 פרצה מלחמה, הוסיפה לבעיותיה והפכו את החיים בחיפה לבלתי נסבלים מבחינתה. לדבריה, הגשת שטר החוב לביצוע נעשתה שלא כדין באשר היא מלאה אחר חיוביה על פי הסכם השכירות ואינה חייבת דבר לתובעת.

שטר החוב לפירעון, האמנם?

יצוין כי שטר חוב הנו בבחינת שטר לכל דבר ועניין. במידה ומוגשת תובענה לפרעון שטר חוב, על עושה השטר להוכיח שאין יסוד לתובענה וכי אין עילה להוציאו לפועל.

המחלוקת נסבה סביב המועד שבו נמסרה החזקה בדירה חזרה לידי התובעת.

בעלת הבית הציגה מכתב שנחתם על ידי אחות הדיירת, לפיו נמסרו מפתחות הדירה לידיה ביום 4.8.06. אחות הנתבעת, מי שהעידה מטעמה, טענה כי היא ניסתה למסור את המפתחות במועד מוקדם יותר והגיעה אל התובעת יחד עם שכנתה, אלא שהאחרונה סירבה לקבל את המפתח לידיה. טענה זו נדחתה בבית המשפט שכן לא עלתה בקנה אחד עם המכתב, עליו חתמה האחות ללא כל הסתייגות.

יתר על כן, השכנה לא הוזמנה על מנת שתתמוך בגרסת האחות, מבלי ליתן כל הסבר לאותה הימנעות. הכלל בכגון דא הנו כי הימנעות מעין זו יוצרת חזקה כי אילו זומן העד שלא זומן, היתה עדותו פועלת לרעת הצד שנמנע מהזמנתו.

האם הדיירת הודיעה לבעלת הבית, חודשיים לפני שעזבה, על כוונותיה?

הדיירת טענה כי בחודש מאי 2006 פנתה לבעלת הבית, באמצעות גברת בשם דורה גורביץ’, והודיעה לה על כוונתה לעזוב הנכס בתוך חודשיים (דהיינו ביולי 2006). הדיירת נמנעה מלזמן את אותה גב’ דורה גורביץ, אשר על פי הנטען הודיעה לתובעת על רצונה של הנתבעת לעזוב את המושכר בטרם סיום החוזה. גם להימנעות זו לא ניתן כל הסבר הגיוני ודבר זה עמד כרועץ כנגדה.

הואיל ועל פי החוזה היה על הנתבעת לשלם חודשיים נוספים באם בקשה לסיים את החוזה בטרם בא אל קצו, ומאחר ואין חולק כי דמי השכירות שולמו עד לחודש ספטמבר 2006, יוצא כי הנתבעת נותרה חייבת תשלום בגין חודש אחד בסך 400$. סכום זה חושב על ידי התובעת כשווה לסך 1,880 ₪ (על אף שעל פי שערו היציג של הדולר במועד הרלוונטי מדובר בסכום גבוה יותר).

אי לכך קבע השופט כי הדיירת תשלם לבעלת הבית פיצויים.

נקבע כי שטר החוב יפרע באופן הבא:

• 2,000 שקל בגין נזקים שנגרמו למושכר (בעלת הבית הביאה לבית המשפט הצעת מחיר לתיקונם, ומשלא נסתרו טענותיה לגובה התשלום בגין הנזקים, קיבל בית המשפט את הערכותיה).
• דמי שכירות לחודש בסך 1,880 ₪.
• בגין דמי צריכת גז וכן וועד בית סך כולל של 465 ₪.
• בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום הוצאות משפט בגין ההליך שבפניי בסך 1,000 ₪.