הדייר המוגן עזב את הנכס לפני 30 שנה, האם זכויותיו תשמרנה?

דרגו את המאמר

האם דייר מוגן שנטש את הנכס לפני שלושים שנה עדיין שומר על זכויותיו?

התובע בתביעה שלפנינו קיבל בשנת 2006 צו פינוי ממקרקעין שברשותו מטעם עיריית תל אביב, לשם הפקעת השטח בעקבות בניית הרכבת הקלה. בית המשפט החליט כי פינוי התובע יהיה כנגד תשלום סכום פיצויים שאינו שנוי במחלוקת ולצורך כך הורה לוועדת התכנון והבנייה בת"א להפקיד סכום זה בידי נאמן בה כוחה, אשר יעביר הכסף לתובע לאחר פינויו.

לאחר פינוי התובע מן הנכס, החליטה וועדת התכנון והבנייה להעניק לו רק מחצית מן הסכום משום שעל הנכס רשום היה אחיו כדייר מוגן נוסף במקרקעין. הענקת המחצית השנייה של הכסף הותנתה על ידי הוועדה לתכנון ובנייה בכך שיומצא בעבורה פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע הינו הדייר המוגן היחידי בנכס.

המחלוקת אשר עמדה בין האחים סבבה סביב שלוש גורמים:

• בשנת 1963 נחתם הסכם שכירות בנכס עם התובע ואילו שנתיים לאחר מכן נחתם הסכם שכירות עם שני האחים.
• אחיו של התובע טען כי הפרש השנתיים נובע מכך שהיה הוא קטין בזמנו ולא היה ניתן לרשום את העסק גם על שמו. זאת ועוד, השניים עבדו ביחד בעסק במשך השנים, והוא נקנה בעבורם על ידי הוריהם.
• לטענתו של התובע, בשנת 1977 וויתר אחיו על הזכויות בנכס ופרש מן העסק. האח טוען כי אכן עזב את העסק בשל סכסוך שנתגלע בינו לאין אחיו אך לדבריו הוסכם ביניהם שזכויותיו תשמרנה ואחיו אף התחייב להעביר לו את דמי השכירות בגין מחצית הנכס.

בית המשפט נדרש לדון אפוא בשאלה האם אחיו של התובע, בנסיבות שתוארו לעיל, דינו כדין אדם אשר עזב את הנכס ועקב כך איבד את זכותו לדיירות מוגנת?

מהי עילת הנטישה? האם יש בה כדי לנשל הדייר מזכויותיו?

בחוק הגנת הדייר נקבע זה מכבר כי עילת נטישת נכס מוגן, הינה עילה ראשונה במעלה בנישול דייר מוגן מזכויותיו בנכס. הרציונאל של החוק הוא הגנה על דיירים, כך שלא יאבדו את מקום מגוריהם או בית העסק שלהם כל זמן שהם עומדים בדרישות שקובע החוק.

הגיון זה מחייב, כי לא תינתן הגנה לדייר שנטש את המושכר בלי כוונה לחזור אליו. מי שנטש עבר מן הסתם להתגורר במקום אחר, כך שיש לו קורת גג או לחלופין מצא מקור פרנסה אחר. אין כל סיבה להחיל על נוטשים את הגנת החוק.

אי לכך, במידה ועזב דייר נכס מוגן, כל עוד הסיבה איננה תלויה בבעלים של הנכס עצמו, אין כל חשיבות לסיבה שעשה זאת ועליו להיות מנושל מהגנת החוק.

זאת ועוד נטישה היא עילת פינוי ביחסים שבין המשכיר לבין הדייר ואין לה כל משמעות סטטוטורית על פי חוק הגנת הדייר ביחסים שבין הדיירים לבין עצמם. אי לכך, גם אם עזב האח את הנכס בשל איומים מצד אחיו או וויכוח שנתגלע בין השניים, אין מדובר בנטישה עקב צעדים שננקטו מבעל הנכס.

השופט קבע בפסק דינו:

"משנטש (האח) בפועל את הנכס במובן זה שלא הייתה לו כל כוונה לחזור אליו, הוא איבד בכך את זכותו לדיירות. מכל האמור לעיל אני מחליט כי התובע הוא לבדו הדייר המוגן בנכס הנדון שהופקע והמשיב אינו דייר מוגן באותו נכס".