בית המשפט הוציא צו מניעה נגד פינוי לאחר הסגת גבול במשך עשרות שנים

דרגו את המאמר

מסיג גבול יזכה להגנה מכוח עובדות בשטח ולא מכוח זכות במקרקעין

פלישת אדם למקרקעין אשר אין לו זכות עליהם היא הסגת גבול. על פי ההגיון והצדק, בעל הזכויות במקרקעין רשאי להורות למסיג הגבול לפנות את השטח משום שהוא מעונין לעשות בו כרצונו. עם זאת, יש לשים לב כי בעל המקרקעין אינו יכול לעשות דין לעצמו ועליו לפעול בהתאם לתנאים הקבועים בעניין זה בחוק. לדוגמא, פינוי מסיג גבול לאחר עשרות שנים איננה יכולה להיות ללא הגשת בקשה בעניין זה לפתחו של בית המשפט הרלבנטי.

דוגמא להגנה מבחינת העובדות בשטח ניתן לראות בהחלטה שהתקבלה לאחרונה בבית המשפט העליון. מצד אחד של המתרס עמדה המבקשת, עמותה חינוכית אשר ביקשה להקים את קרקעות מדינה מכינה קדם צבאית. מצידו השני עמדו בני זוג אשר טענו כי על השטח המדובר ניטעו עצי זית על ידי אבי המשפחה לפני כ-40 שנה.

כאמור, העמותה ביקשה להקים מכינה קדם צבאית במקרקעין, אשר נמצאים בבעלות המדינה והוחכרו למועצה המקומית לצורכי ציבור. המועצה המקומית הסכימה להחכיר את המקרקעין למבקשת בחכירת משנה והלכי החכירה טרם הושלמו. בפברואר 2010 הגישו בני זוג המתגוררים בסמוך תביעה המכוונת נגד המבקשת ובמסגרתה ביקשו לסלק את ידה מהמקרקעין.

בני הזוג טענו כי מדובר במקרקעין המשמשים אותם כגינה מטופחת ובמקום שתולים עצי פרי וזית מזה למעלה מ-40 שנה. מנהל מקרקעי ישראל בירר את הנושא ומצא כי בני הזוג הינם פולשים למקרקעין מזה שנים, בין היתר בדרך של נטיעת עצי זית. למעשה, המחלוקת בין בני הזוג למנהל הייתה האם ניתן להם אישור או הסכמה (אפילו בשתיקה) מצד המנהל לטעת את העצים האמורים.

תביעתם של בני הזוג, אשר לא היו מיוצגים על ידי עורך דין נדחתה, ובאפריל 2010 הגישו בני הזוג תביעה חדשה באמצעות עורך דין מטעמם. בתביעה זו טענו בני הזוג כי הם בעלי זכויות במקרקעין מכוח נטיעת עצים בשטח עוד בסוף שנות ה-50 של המאה העשרים, ומכוח הקמת מחסן ואינסטלציה להשקיה שם. לטענתם, פעולותיהם נעשו בידיעת המינהל, או בהסכמה בשתיקה שלו. עם הגשת כתב התביעה המתוקן שבו וביקשו בני הזוג וביקשו מבית המשפט שיתן להם צו מניעה זמני אשר יורה להפסיק את עבודות הדחפורים במקרקעין.

בני הזוג לא הוכיחו בעלות - נהנים מהגנה בגין העובדות בשטח

בית המשפט השלום, אליו הוגשה התביעה, קבע כי הסמכות לדון בעניין זה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. אי לכך, התיק הועבר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט ציין כי על בסיס סעיף 15 לפקודת היערות, איסור לכרות עצי זית בכל מקום שבו הם גדלים, אלא אם נתקבל אישור מתאים לכך מטעם פקיד היערות. סעיף זה, בשילוב עם סעיף 83(ג) לחוק התכנון והבניה, הוביל את בית המשפט למסקנה כי סוגיה זו הינה סוגיה הקשורה לענייני תכנון ובניה.

בית המשפט המחוזי קבע כי בני הזוג לא הוכיחו, אפילו לא לכאורה, כי חזקתם במקרקעין נעשתה מכוח רשות בלתי הדירה או רשות רגילה. לפיכך, נראה היה כי טענת המבקשת והמשיבים נכונה ויש להורות על בני הזוג לפנות את המקרקעין משום שהם מסיגי גבול.

עם זאת, העובדה שבני הזוג החזיקו במקרקעין במשך תקופה משמעותית של כ-40 שנה יצרה עבורם הגנה. בפסק הדין צוין כי בעל המקרקעין אינו רשאי לפנות את בני הזוג על ידי עשיית דין עצמי. במקרים כגון אלה, על בעל המקרקעין לפנות ראשית לבית המשפט. לפיכך, בית המשפט המחוזי נתן צו מניעה זמני בתמורה להפקדת ערובות שונות. למעשה, בית המשפט קבע כי מכוח סעיף 18 לחוק המקרקעין, ההחזקה במקרקעין של בני הזוג משמשת להם כהגנה גם אם הם לכאורה משיגי גבול במקרקעין, וזאת בהתאם למצב העובדתי בשטח.