סילוק יד של מחזיק במקרקעין מביתו בשכונת כפר שלם בדרום תל אביב

דרגו את המאמר

תביעה לסילוק ידם של תושבים בשכונת כפר שלם בדרום תל אביב

מאבק עיקש ניטש בין הרשויות הציבוריות לבין תושבי השכונה התל אביבית כפר שלם. בעוד המדינה טוענת כי תושבים רבים גרים באזור ללא היתר וללא זכות, התושבים טוענים שהם מתגוררים בשכונה מזה עשרות שנים. במסגרת תביעה בעניין זה, הורה בית המשפט על סילוק ידם של מספר משפחות בשכונה התל אביבית.

התובעת, חלמיש, הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה לפני שנים וזאת לצורך פינוי ובינוי שכונת כפר שלם בדרום תל אביב. במסגרת תביעה אשר הוגשה על ידי התובעת לבית המשפט השלום בהרצליה, עתרה האחרונה לסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין שהם מחזקים בתחומי חלקות נשוא התובענה.

לטענתה, הנתבעים פלשו לפני 16 שנים למקרקעין, תפסו בהם חזקה, ואף הקימו עליהם מספר דירות מגורים ללא היתרים כחוק. פעולות אלו נעשו, לטענת התובעת, ללא הסכמתה וללא זכות כדין.

הנתבעים טענו כי אבי המשפחה החל להחזיק במקרקעין משנת 1980 ואף קודם לכן, ובנה על המקרקעין דירות המשמשות אותו ושלושת בניו (על משפחותיהם). כמו כן, גיסו של אבי המשפחה החזיק אף הוא במקרקעין משנות ה-80 של המאה הקודמת ובנה עליהם דירות המשמעות את אשתו וילדיהם.

לטענתם של הנתבעים, התגוררו הם במתחם לפני היום הקובע שנקבע במסמך מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון – הראשון לאפריל 1987. אי לכך, התובעת, לטענתם, אינה רשאית להגיש כנגדם תביעת פינוי וסילוק יד, זאת בטרם מיצתה עימם משא ומתן בנוגע לפיצוי הכספי.

השאלה העיקרית בנוגע למחלוקת בין הצדדים הייתה – האם הנתבעים תפסו חזקה במקום לפני או אחרי היום הקובע – 1.4.1987. במידה ותפיסתם הייתה לפני, ייתכן והם זכאים לקבלת פיצויי כספי כנגד הפינוי. אחרת, אין הם זכאים לפיצויי כלל.

לפי המפות - בשנת 1987 היו במקום צריף וסככה בלבד

התובעת הציגה בפני בית המשפט חוות דעת של מומחה אשר צירף לתצהירו שלוש מפות. המפה החשובה ביותר הייתה מפה שנעשתה על בסיס מיפוי פוטוגרמטרי שנלקח ביוני 1988. המומחה ציין בחוות דעתו כי ממפה זו עולה שבשנת 1988 ניצבו על המקרקעין סככה בשטח של 26 מ"ר ומבנה בשטח של 16 מ"ר.

למען הדיוק יצוין כי מה שהמומחה כינה בתור סככה סומן במפה עצמה כסככה, מחסן. הנתבעים הציגו חוות דעת של מומחה מטעמם אשר קבע כי על יסוד תצ"א משנת 1977, ועל יסוד תרשים מדידה משנת 1981, המבנה המדובר היה קיים כבר בשנת 1977.

בית המשפט קבע כי אם המבנים היו קיימים כבר בשנת 1977, קיימת אפשרות לכך שהנתבעים או מי מהם אכן התגוררו במקום אותה העת (דהיינו, לפני התאריך הקובע). המומחה מטעם התובעת טען כי ייתכן והמחסן או הסככה היו קיימים בשנת 1977, אך אין הוא חושב ששימשו הם למגורים.

בית המשפט דחה גרסה זו וקבע כי לא ניתן להיבנות ממנה. ראשית מקורה היה בהערכה בלבד, ושנית, משום שבתנאים סוציו אקונומיים מסוימים, ייתכן וסככה תשמש כבית מגורים.

לא מציגים תשלומי מיסים עירוניים, האם ראיה לזכות התביעה?

התובעת טענה כי הנתבעים לא השכילו להציג בפני בית המשפט מסמכים כגון חשבונות, מכתבים, תשלומי ארנונה מהשנים הרלבנטיות. הנתבעים טענו להגנתם כי אדם סביר איננו שומר במשך 20-30 שנה מסמכים כגון אלו. בית המשפט קיבל טענתם.

קל וחומר הדברים אמורים כאשר לא מדובר באנשים נורמטיביים אלה בבני משפחה שאחד מהם יוצא ונכנס לסירוגין מבתי הסוהר, והשני הינו נרקומן שאיננו יודע קרוא וכתוב. "האם מאנשים כאלה מצפה התובעת כי ישמרו מסמכים, משך למעלה מ-20 שנה, להוכחת החזקתם במקום משנת 1978?", תהה השופט בפסק הדין.

הנתבעים יפנו את כל השטח מלבד הסככה והמבנה

לאור חוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, אשר לא נסתרה, נקבע כי בשנת 1988 לא היה בנוי במקום דבר מלבד לסככה ולמחסן המדוברים. אי לכך, בית המשפט קיבל את התביעה בנוגע לכל החלקות האחרות מלבד המחסן והסככה.

דהיינו, עד שנת 1988 היו במקום רק סככה/מחסן בשטח 26 מ"ר, ומבנה נוסף בשטח 16 מ"ר (ובסה"כ – 42 מ"ר). אחרי שנת 1988, הנתבעים שיפצו, בנו והרחיבו (והכל - ללא היתרי בניה) עד אשר כיום קיים שם מיתחם של ארבע-חמש דירות.

אשר על כן, נקבע כי מרבית השטח התפוס בידי הנתבעים כיום, לא היה מוחזק בידיהם והם לא התגוררו בו ביום 1/4/87 או לפני כן, ולפיכך רשאית התובעת לסלק ידם, ללא ניהול מו"מ תחילה, וללא פיצוי כספי. בנוגע לשטח של 42 מ"ר, מתוך כלל השטח התפוס על ידי הנתבעים, בשטח זה הם אכן התגוררו לפני יום 1/4/87, ועל כן, לגבי שטח זה בלבד, הם עשויים, אולי, להיות זכאים לפיצוי.