הדיירים שלא פינו את הדירה ישלמו פיצויים על סך 22 אלף שקלים

דרגו את המאמר

הדיירים ישלמו פיצויים לבעל הבית בגין אי פינוי הדירה

בית משפט השלום בירושלים קבע כי דיירים אשר איחרו בפינוי דירה בה שהו בשכירות, ישלמו פיצויים לבעל הנכס על סך של 25 אלף שקלים.

הסכם שכירות נחתם בין הצדדים לתקופה של 12 חודשים, עד לספטמבר 2005. לאחר מכן הוא הוארך בהסכמות בעל פה, לפרקי זמן נוספים. בעל הבית טען כי הדיירים לא פינו את הדירה עם סיום תקופת החוזה ולאחר תום האורכה, וזאת בניגוד לדרישותיו לרבות הודעה על ביטול ההסכם. הדיירים טענו להגנתם כי הם דוחים את טענותיו של בעל הבית והישארותם בדירה הייתה כדין - הואיל וההסכם הוארך במספר שנים בכל פעם מחדש, אגב הסכמה בעל פה.

 
הדיירים מפרים את החוזה  – לא משלמים שכר דירה במועד

יצוין כי אין מחלוקת שהדיירים לא שילמו שכר דירה במועד עבור חודש ינואר 2007 ועשו כן רק איחור של שמונה חודשים. לאחר דין ודברים בין הצדדים לנוכח האיחור האמור, הסכים בעל הבית שלא לפנות את הנתבעים מהמושכר למרות ההפרה, בתנאי שהארכת השכירות תהיה בכפוף להעלאת דמי השכירות החודשיים מ- 1,600 ₪ ל- 2,200 ₪, שישולמו החל מאוקטובר 2007 ואילך. ההסכמה, הושגה בעל פה ומבלי שנחתם הסכם אחר מההסכם שנחתם בזמנו ע"י הצדדים.

במרץ 2008 הוגשה התביעה נגד הדיירים והם פינו את הדירה רק כשלושה חודשים לאחר מכן.

 
בעל הבית טען כי בחודש ביוני 2007 התברר לו שהדיירים לא שילמו את שכר הדירה עבור ינואר 2007 ולפיכך דרש לקבל את התשלום לאלתר. לדבריו, הדיירים הבטיחו להסדיר את התשלום, אך לשווא. אי לכך, בחודש יולי 2007 הודיע התובע לנתבעים כי עליהם לפנות את המושכר, לאלתר. למרות זאת ולאחר שיחות שהתקיימו ביניהם, התרצה התובע וניאות להאריך את מועד הפינוי עד ליום לספטמבר באותה השנה.

בעל הבית מוכן להאריך החוזה ובתנאי שיעלה שיעור דמי השכירות

בתחילת אוקטובר, משלא שולם שכר דירה עבור חודשים ינואר ואוקטובר 2007, נשלח לדיירים מכתב דרישה לפינוי המושכר, באמצעות עו"ד. המכתב עשה את שלו ולמחרת שילמו הדיירים לתובע את תשלומי דמי השכירות.

לאור זאת, הסכים התובע לדחות את מועד הפינוי ליום 31.1.08 בתנאי ששכר הדירה יעמוד על סך 2,200 ₪ ויקבע פיצוי מוסכם בסך 40,000 ₪, אם לא יפונה המושכר במועד המוסכם. התובע טען בבית המשפט כי הדיירים הסכים לכך בעל פה, אך סירבו לעלות ההסכם על הכתב.

טענות הדיירים – לא ידענו על תום ההסכם

הדיירים טענו כי לא הפרו את ההסכם לרבות לעניין פינוי המושכר במועד המוסכם ודמי השכירות שולמו במועד במרוצת שנות השכירות, למעט תקלה שארעה להם בתום לב, בחודש ינואר 2007.

לטענתם, ההסכם הוארך מידי שנה בשנה בעל פה, עד לחודש ספטמבר 2008. לפיכך, הם הופתעו לגלות כי הוגשה כנגדם תביעה בגין אי פינוי המושכר במועדו, בעוד התובע מעולם לא פנה אליהם ודרש את פינוי המושכר, לא בע"פ ולא בכתב, עד למועד הגשת כתב התביעה.

האם קיבלו הדיירים את מכתב הפינוי?

הנתבעים לא הצליחו להרים את הרף הדרוש על מנת להוכיח כי לא ידעו על סיום ההסכם וכי הם מעולם לא קיבלו כל הודעה בכתב או בעל פה מהתובע על רצונו לפנות את המושכר, ולו ברמז דק. בית המשפט קיבל את טענותיו של בעל הבית, אשר נתמכו על ידי עדותו של עורך דינו, ומכתבים אשר צורפו לכתב התביעה וברור כי נשלחו לדיירים. זאת ועוד, כותרת אחד מהמכתבים קבעה במפורש:

"פינוי דירה ברח’ ......... , רמת בית-שמש".

זאת ועוד, תשלום החוב לדמי שכירות למחרת משלוח המכתב כבר ביום 3.10.07 לאחר נטילת הלוואה ע"י הנתבעת מאחותה, יש בו כדי לסתור את גרסת הנתבעים על אי ידיעתם על הדרישה לפינוי ולתמוך בעדותו של עו"ד שובל על משלוח המכתב.

האם תקופת שכירות איננה מוגבלת בזמן, במידה ולא הוסכם על מועד פינוי?

הדיירים טענו בבית המשפט כי סברו שתקופת השכירות איננה מוגבלת בזמן שכן מועד תום תקופת השכירות, צריך לבטא דעת שני הצדדים וכל שינוי בו, צריך להיות בכפוף להסכמתם. התנהגות זו של הדיירים, ועמדתם לפיה באין הסכמה בדבר מועד פינוי, הם רשאים להישאר במושכר עד שיקבע מועד חילופי מוסכם, אינו מעיד על תום לבם, כדרישת סעיף 4 לחוק השכירות. זאת למרות שהיה ידוע להם על דרישות קודמות של בעל הבית להביא לסיום השכירות (בשל חוסר שביעות רצונו מהפרותיהם את ההסכם).

לסיכום,

בסעיף 12 להסכם השכירות נקבע: " מבלי לפגוע בזכויות אחרות של המשכיר על פי חוזה זה ו/או על פי כל דין, במקרה של איחור בהחזרת החזקה במושכר למשכיר בתום תקופת השכירות ישלם השוכר למשכיר סך של 250 ₪ בעבור כל יום של איחור. סכום זה ישולם על כל סכום אחר המגיע למשכיר, אם מגיע". הנתבעים, אינם חולקים על תוקפו של ההסכם, שהוארך בע"פ מעת לעת.

אי לכך, חייב בית המשפט את הדיירים בתשלום של 103 ימי איחור, בתעריף של 250 ₪ ליום. עם זאת, מכיוון שבעל הבית העלה את שכר הדירה ב-600 שקלים בתשעת החודשים האחרונים (עקב הפרות ההסכם), קבע בית המשפט כי סכום של 5,400 ₪ ינוכה מסך הפיצויים על מנת למנות כפל חיובים על כתפי הדיירים.