הפרה יסודית של חוזה שכירות תביא לפינוי השוכרים

דרגו את המאמר

תביעה לפינוי מושכר בגין הפרת חוזה יסודית

בית המשפט השלום בתל אביב קיבל תביעה אשר הוגשה לפינוי מושכר וקבע כי השוכרים הפרו באופן יסודי את חוזה השכירות. התביעה עסקה בנכס בתל אביב אשר הושכר לטובת פתיחת מוסך. בין הצדדים נחתם חוזה שכירות בשנת 2009 כאשר התובע הינו הבעלים של אולם בקומת הקרקע בבניין בתל אביב והנתבע השכיר את השטח לתקופה של שלוש שנים.

בעל הנכס הלין תלונות רבות כלפי השוכרים ועל כן ביקש לפנותם מהמושכר. לטענתו, הנתבעים לא השכילו להוציא רישיון עסק למושכר, לא ביטחו את הנכס, לא הוציאו חשבוניות עצמאיות בגין תשלום מע"מ, לא שילמו במועד את חובותיהם לעירייה, לא פרעו חוב לחברת חשמל בזמן, לא סיפקו ערבות בנקאית עבורו, ביצעו שינויים במושכר, גרמו נזקים לחדר המדרגות ואיחרו בתשלום דמי השכירות.

לטענת התובע, הואיל והנתבעים לא תיקנו את ההפרות למרות התראות חוזרות ונשנות, ובהן התראות בכתב, הודיע הוא להם על כוונתו לבטל את ההסכם במכתב של באת כוחו, בפברואר 2010.

השוכרים הכחישו את הטענות בבית המשפט וטענו כי לא הפרו את החוזה כלל. לטענתם, התובע הינו "נוכל מקצועי" ואף הפנו הם לפסק דין שניתן בעניינו (ממנו עלה כי בעבר השכיר התובע נכס שלמפעיליו לא ניתן רישיון עסק מחמת חריגות בנייה שנעשו על ידי התובע).

עוד הוסיפו הנתבעים כי התובע גרם להם נזק ובגין מעשיו הוגשה כנגדו תלונה במשטרה על הסגת גבול וגרימת נזק בזדון לכלי רכב שחנו ליד הנכס והיו בטיפול במוסך.

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה וזאת מחמת שישה טעמים – תשלום דמי השכירות, שינוי מבנה המושכר ללא אישור, אי העברת ביטחונות, אי קבלת רישיון עסק, אי תשלום חובות לרשויות ואי עריכת ביטוח לנכס. כאן המקום לציין כי די באי עמידה באחד מן הטעמים הללו בכדי להוות הפרת חוזה ועילה לפינוי מושכר.

מדוע התקבלה התביעה?

• תשלום דמי השכירות – התובע הצליח להוכיח כי מספר פעמים לא הועברו דמי השכירות על פי המועד אשר נקבע בחוזה. המשכירים טענו כי אין ממש בטענותיו אך הציגו להוכחה רק קבלות מטעם מחלקת החשבונות של המוסך. מיותר לציין כי מדובר בראיה שאיננה קבילה בבית המשפט שכן נערכה באופן בלעדי על ידי צד לדין.

• רישיון עסק – חוזה השכירות כלל מספר חיובים לגבי עמידה ברישיון עסק למושכר. עם זאת, הנתבעים הפעילו במושכר עסק ללא רישיון, בניגוד להוראות החוזה, ובניגוד להוראות הדין. למרות שניתנה לנתבעים שהות ארוכה לתיקון ההפרה, לא נתקבל רישיון עסק בכל התקופה. בנסיבות אלה רשאי היה התובע להפסיק את השכירות.

• תשלום בגין חשמל וארנונה – הנתבעים איחרו בדיווח על העברת הנכס על שמם לחברת החשמל וגרמו לכך שהוראת הקבע של התובע חויבה בסכום של 1,400 שקלים. הנתבעים לא השיבו את הסכום לתובע והפרו את חוזה השכירות באי תשלום סכום. כמו כן, התובע הוכיח כי גם דמי הארנונה של חודש פברואר 2010 שולמו על ידו.

• ביטוח - על פי החוזה היה על הנתבעים לבטח את המבנה של המושכר בסכום של 1,000,000 ₪ וכן אחריות כלפי צד ג’ עד לסכום של 1,500,000 ₪. עם זאת, הנתבעים לא ביטחו את המושכר ולא העבירו לתובע העתק של הפוליסה. כמו כן, הוראה זו נקבעה בחוזה כאחת שהפרתה מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

• בטחונות – חוזה השכירות קבע במפורש כי על להבטיח את התחייבויות השוכרים, היה עליהם להמציא בעבור התובע את הביטחונות הבאים – שני עברים, כתבי ערבות, שטר ערבות או ערבות בנקאית. כמו כן, בשולי ההסכם הופיעו שלושה עברים אשר חתמו על ערבות אישית להסכם. התובע חזר על דרישה זו במכתביו לאורך שנת 2009 אך מאמציו העלו חרס. הנתבעים טענו כי מלבד הערבות האישית שאינה מוגבלת בסכום, לא היו אמורים הם להמציא עבור התובע דבר. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיהם וקבע כי התעלמות המשכירים להמציא עבור התובע ערבות נוספת הינה הפרה יסודית של ההסכם.