תביעה של מתווך בגין אי תשלום דמי שכירות לאחר השכרת דירה מהאינטרנט

דרגו את המאמר

דירה שכורה מתיווך ללא תשלום דמי תיווך – תביעה בבית משפט

התובע, מתווך דירות אשר עובד באזור המרכז, טען כי פרסם בלוח מודעות אינטרנטי דירה להשכרה מתיווך בראשון לציון. לדבריו, לאחר הפרסום יצרה הלקוחה קשר עימו וזאת על מנת לשכור את הדירה. המתווך הציג בפני הלקוחה את הנכס, ובטרם ראתה היא את הדירה, חתמו השניים על חוזה התחייבות לתשלום דמי תיווך.

בכתב התביעה נטען כי חרף העובדה שהתובעת אהבה (ככל הנראה) את הנכס, אמרה היא למתווך כי היא אינה מעוניינת לשכור את המקום. בדיעבד, התובע גילה כי הנתבעת התקשרה עם בעלי הדירה בהסכם שכירות והתחייבה לשלם שכר דירה בשיעור 10,000 שקלים לחודש. התובע טען כי דרש מהנתבעת את דמי התיווך, אך האחרונה סירבה לכך. אי לכך, הגיש המתווך תביעה לתשלום דמי תיווך ופיצויי בסך 11,000 שקלים.

הנתבעת טענה כי כאשר ראתה היא את הנכס, הוסכם בין התובע לבינה כי דמי התיווך לא יעלו על 5,000 שקלים. כמו כן, לטענתה, המתווך היה אמור לפעול על מנת להביא להפחתת דמי השכירות החודשיים. התובעת הוסיפה כי דמי התיווך לא שולמו וזאת משום שהתובע לא עמד בהתחייבויותיו כלפיה. בנוסף, התובעת טענה כי גם אם ייקבע שהתובע זכאי לדמי תיווך, על בית המשפט להימנע מלפסוק עבורו דמי תיווך בשיעור הגבוה מהמוסכם (דהיינו, 5,000 שקלים).

המתווך זכאי לדמי התיווך, למרות שהם גבוהים מהרגיל

בבית המשפט נמתחה ביקורת על התנהלותה של התובעת והשופט כתב בפסק הדין כי מרגע שנחתם חוזה בין התובע לנתבעת, התחייבה האחרונה לשלם את דמי התיווך. השופט הוסיף כי חוזה הוא חוזה ועל הנתבעת היה לקיים את החוזה כלשונו. לגבי הטענה כי דמי התיווך המקסימאליים נקבעו על 5,000 שקלים,

השופט ציין כי טענה זו לא מצאה ביטוי בחוזה. כל אימת שרצתה התובעת לשנות את החוזה, היה עליה לעשות כן בדרכים המשפטיות המוכרות (בכתב יד ועם חתימה). בנוסף, השופט קבע כי דין טענותיה של התובעת בדבר העובדה שהתובע לא היה הגורם היעיל בעסקה – להידחות. נכתב כי לא ברור מאין נטלה הנתבעת טענה זו.

התובע הציג בפניה את הנכס, החתים אותה על כתב התחייבות לתשלום דמי תיווך, התחייב לנסות ולהפחית את דמי השכירות החודשיים והבטיח לנהל את המשא ומתן מול בעל הנכס. השופט ציין כי אכן 10,000 שקלים הינו סכום גבוה עבור דמי תיווך, אך חוזה הוא חוזה ועל כן יש לפסוק סכום זה עבור התובע. כמו כן, בית המשפט חייב את הנתבעת בסך של כ-4,500 שקלים עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.