פיצויים בעקבות ליקויי בניה משנות ה-80

דרגו את המאמר

קבלן ישלם 800,000 שקלים פיצויים בגין ליקויי בנייה

אחד הסיוטים הגדולים ביותר מהם חוששים רוכשי דירות הוא ליקויי בניה אשר יתגלו במועד מאוחר יותר. לעיתים, ליקויים אלו מתגלים בחלוף זמן מקבלת הנכס ואף לאחר הוצאה של מיליוני שקלים. בשנים האחרונות, נראה כי בתי המשפט מטים אוזן קשבת לרוכשי דירות הסובלים מליקויי בניה, ופסיקה מחמירה כנגד קבלנים רשלניים הפכה לנפוצה יותר ויותר. כמו כן, חקיקה חדשה בעניין זה מוסיפה אף היא ביטחון נוסף מאחורי גבם של רוכשי הדירות.

ליקויי בנייה אינם תמיד מתגלים מיד עם רכישת הנכס. לעיתים, ליקויים אלו מתגלים בחלוף שנים רבות, כאשר קיימת מחלוקת של ממש בין הדיירים לבין הקבלנים בנוגע לאחריות לליקויים אלו. החוק, אשר לא הגדיר באופן מפורש את תקופות האחריות ותחומיה, הוביל בעלי דין רבים "להתכתש" בערכאות המשפטיות השונות בסוגיות כגון עוולת הרשלנות, חובת הזהירות, התיישנות וכדומה.

דוגמא לכך ניתן לראות בסכסוך בן עשר שנים אשר התנהל בין דיירים לקבלן בפרויקט בפתח תקווה, ואשר הסתיים רק לאחרונה. הדיירים טענו כי העירייה הגדירה את בניין המגורים שלהם כמסוכן למגורים ועל כן הם נאלצו לשפצו בסכומים משמעותיים. בסופו של היום, בית המשפט קבע כי הקבלן ישיב לדיירים חלק מהכספים אשר הושקעו בשיפוץ המדובר.
  

עסקינן בפרויקט של ארבעה בניינים אשר הוקם בשלהי שנות ה-80 ב"אם המושבות". ליקויי בניה היו מנת חלקו של הבניין למן בנייתו, ואלו החריפו עם השנים. בשלב מסוים העירייה קבעה כי הבניין מסוכן למגורים ודייריו נאלצו לשפצו בעלות של כשני מיליון שקלים. בכתב התביעה - אשר הוגש על ידי 75 הדיירים לפני כשבע שנים - נטען כי ליקויי הבנייה החמורים נבעו בשל איטום לקוי ופגמים בתקרת החניון מתחת לבניין.

יש לציין כי במהלך שנות ה-80 וה-90 פנו הדיירים לקבלן בטענות שונות והלה ביצע שורה של עבודות תיקון בנכס. עם זאת, תיקונים אלו לא פתרו את הבעיה. בשנת 2001 העירייה קבעה כי אין מנוס מלהגדיר את הבניין כמסוכן ואף הוגש כנגד הדיירים כתב אישום במסגרתו יוחסו להם עבירות שונות על חוק עזר עירוני.

מאשימים גם את העירייה

הדיירים טענו, בתביעתם כנגד הקבלן, כי גם העירייה הייתה בעלת חלק לא קטן במצב המחמיר של הבניינים. לטענתם, העירייה השתמשה ברחבה שליד הבניינים לצרכים שונים (כגון הופעות בידור לציבור הרחב) אך לא מילאה את חלקה לתחזק את הרחבה ולמנוע ממי הגשמים לחדור לחניון הנכס. כמו כן, הדיירים טענו עוד כי אדניות גדולות אשר הוצבו ברחבת הבניינים על ידי העירייה צברו מי גשמים שאף הם חלחלו לעבר חניון הבניין. בעיית הרטיבות לא נפתרה, לטענת הדיירים, גם לאחר שהעירייה ביצעה במקום עבודות איטום (לאחר פניה מהם בעניין זה).

מהנדס הבניין, אשר בית המשפט מינה כמומחה מטעמו, ערך חוות דעת מקצועית במסגרתה נטען כי הקבלן לא אטם כנדרש את תקרת החניון ועל כן נוצרה רטיבות שחדרה לאזור במרוצת השנים ופוררה חלקי בטון. יצוין עוד כי גם על הדיירים הוטל אשם תורם וזאת משום שהללו התרשלו בתיקון הנזקים במהלך השנים הראשונות, ובטרם אוכלס המתחם באופן יסודי.

כצפוי, הקבלן טען כי התביעה התיישנה וזאת משום שהאירועים הנטענים כנגדו התרחשו אי שם בשלהי שנות ה-80. בית המשפט לא קיבל טענה זו. בפסק הדין נכתב כי הקבלן ישלם לתובעים, בעבור התיקונים אשר ביצעו בנכס מאז שנת 2006, סך של כ-700,000 שקלים. כמו כן, הוטלו על הקבלן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 100,000 שקלים נוספים. העירייה, לעומת זאת, לא חויבה בפיצויים כלל.