ביטול הסכם בלעדיות אשר נערך בין מתווך לבעל נכס

דרגו את המאמר

דירה נמכרה בתקופת הבלעדיות - הסכם הבלעדיות נערך שלא כדין

ת"ק 1259-07-11

בעלת דירה אשר הייתה מעוניינת למכור את הנכס התקשרה עם מתווכת בהסכם למתן שירותי תיווך. הדירה אמנם נמכרה בתוך תקופת הבלעדיות המוסכמת, אך לקונה אחר אשר לא הגיע דרך המתווכת. האם המתווכת זכאית במקרה זה לדמי תיווך לפי ההסכם, אם לאו?

הנתבעת, בעלת הדירה, התקשרה עם התובעת, מתווכת נדל"ן, בהסכם המדובר. על פי ההסכם, המתווכת הייתה אמורה לסייע במכירת הנכס ולזכות ב-2% בתוספת ממע"מ ממחירה של הדירה. כמו כן, ניתנה למתווכת זכות בלעדית לשווק את הנכס למשך חצי שנה. המתווכת טענה כי היא פרסמה את הנכס באתר אינטרנטי העוסק בנדל"ן והציגה אותו בפני מספר לקוחות.

לטענתה, לקוחות אלה אף ניהלו משא ומתן עם בעלת הדירה, אך הדיונים לא הבשילו כדי סגירת עסקה. התובעת טענה כי שלושה שבועות בלבד לאחר עריכת ההסכם, הנתבעת הודיעה לה כי עלה בידה לאתר רוכש פוטנציאלי. בסופו של היום, הדירה נמכרה לרוכש זה ודמי התיווך המוסכמים לא שולמו.

המתווכת הגישה תביעה לדמי תיווך לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו. לטענתה, היא זכאית לקבל דמי תיווך וזאת משום שהדירה נמכרה בתוך תקופת הבלעדיות. התובעת עתרה לדמי תיווך בשיעור של 15,000 שקלים, בתוספת 3,000 שקלים בגין עוגמת הנפש.

הסכם הבלעדיות נחתם שלא כחוק

הנתבעת טענה, לעומת זאת, כי כאשר היא חתמה עם התובעת על ההסכם למתן שירותי נדל"ן, האחרונה לא הסבירה לה את משמעותה של תקופת הבלעדיות. לטענתה, היא לא ידעה כי מכירת הנכס לקונה חיצוני, במסגרת תקופת הבלעדיות, תקים זכות למתווכת ליהנות מדמי התיווך. יתרה מזאת, הנתבעת הוסיפה כי המתווכת לא הוכיחה פעולות שיווק שונות שנעשו על מנת לסייע במכירת הנכס והדירה נמכרה בסופו של היום ללא מעורבותה.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה. ראשית, נקבע כי נפלו מספר פגמים מהותיים בהסכם התיווך. התובעת לא החתימה את לקוחתה בהסכם בלעדיות במסמך נפרד, כפי שדורש החוק, ולא פורטו במסמך נפרד פעולות השיווק אשר יבוצעו על ידי התובעת לשם מכירת הנכס.

בית המשפט קבע כי עסקינן בפרטים מהותיים חרף העובדה שהם פגמים "טכניים בלבד". במילים אחרות, בית המשפט קבע כי לא ניתן לקבוע שהנתבעת התקשרה בהסכם בלעדיות כמשמעותו בחוק אלא בעסקת תיווך רגילה. אי לכך, נפסק כי אין לייחס להסכם זה נפקות משפטית.

זאת ועוד, השופט ציין כי הוכח שהקונה הפוטנציאלי הגיע לנתבעת מגורם חיצוני ובלתי תלוי – שכן בבניין. התובעת לא הוכיחה כי פרסום המודעה האינטרנטי הוא זה אשר הביא את השכן לקשר בין הנתבעת לבין הקונה. התובעת ניסתה לטעון כי היא מסרה לשכן את פרטי הדירה, אך טענותיה אלה נטענו בעלמא. השכן לא הובא לעדות בבית המשפט ולא יכול היה לתמוך בדברים אלה.