בקשה לביטול חוזה למכירת מקרקעין בעקבות טעות בכדאיות העסקה

דרגו את המאמר

בקשה לביטול הסכם מכר מקרקעין בעקבות גילויים מאוחרים אודות שווי הנכס

ה"פ 0492-20-02

אישה אשר מכרה דירה גילתה, לאחר החתימה על חוזה המכר, כי הנכס שווה הרבה הרבה יותר. אי לכך, היא ביקשה לחזור בה מהחוזה. האם בית המשפט יתיר את המהלך?

הפרשה במקרה דנן עסקה בדירתה של אישה מבוגרת, חוכרת לדורות של דירה ביישוב אלעד. הקשישה חתמה על הסכם למכירת הנכס בעבור סך של 130,000 דולרים. מועד פינוי המקום נקבע לשנה לאחר החתימה על ההסכם. חודש לאחר חתימת החוזה, המוכרת ביקשה לבטל את ההסכם ושלחה מכתב בעניין לרוכש. המכתב, אשר נוסח על ידי עורך דינה של האישה, הציע לקונה שלא לבטל את החוזה אך לשלם את הסכום האמיתי והריאלי בעבור הנכס - 750,000 שקלים. הקשישה הסבירה לקונה כי במידה והיא לא תקבל את הסכום המדובר, היא לא תוכל למצוא לעצמה דירה הולמת למגורים עד לאחרית ימיה.

הקונה סירב בכל תוקף ל"הצעה" והגיש לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה להורות לאישה לקיים את המוסכם בחוזה המכר. במסגרת התביעה, התובע ביקש מבית המשפט לפסוק כי במידה והעסקה תבוטל, יש להורות לאישה לשלם לו את הפיצוי המוסכם בחוזה על סך 40,000 שקלים. הרוכש הוסיף כי שני הצדדים הסכימו על התמורה המדוברת מרצונם החופשי ולא הובטח למוכרת מעולם כי מכירת הדירה תאפשר לה לרכוש בית זהה. כמו כן, הרוכש טען כי הטעות אשר נפלה בהערכת שווי הדירה הייתה לכל היותר "טעות בכדאיות העסקה", הא ותו לא. דהיינו, טעות אשר לא הצדיקה את הפרת ההסכם.

בית המשפט: "יש לקיים הסכמים"

המוכרת ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שהיא ביקשה לבטל את ההסכם כדין, וזאת מחמת עושק, הטעיה וטעות. לטענתה, הקונה הטעה אותה לחשוב כי הערך האמיתי של הדירה הוא המוסכם בחוזה, וזאת למרות שמדובר בנכס השווה עשרות אחוזים יותר. הנתבעת הוסיפה כי לא ניתנה לה הזדמנות ראויה לעיין במסמכי הרכישה ולא הושאר עותק חתום בידה. כמו כן, היא ביקשה להדגיש כי היא "קשישה בת 76" והקונה ניצל את תמימותה על מנת לזכות בעסקה משתלמת מאין כמוה.

בית המשפט קבע כי המוכרת לא תוכל כעת לחזור בה מההסכם ונפסק כי יש לאכוף את המכירה. השופט, נחום שטרנליכט, קבע כי עצם העובדה שהנתבעת הינה אישה מבוגרת לא הצדיקה מתן אפשרות לחזור מהסכם חתום שנערך באופן חוקי וברצון חופשי. נקבע כי גילה המבוגר של האישה לא הצביע על תשישות גופנית או נפשית אשר נוצלה לכאורה.

בפסק הדין הודגש כי המוכרת ניהלה בעבר עסקאות נדל"ן, ידעה היטב מהי העסקה העומדת על הפרק, לא הייתה נתונה במצב של עושק והבינה לחלוטין את פרטי העסקה. כמו כן, השופט ציין כי הפערים (שהיו בהחלט גדולים ביותר) בין שוויה הריאלי של הדירה לבין מחירה לפי ההסכם לא הצדיקו אף הם מתן אפשרות להפר את החוזה. זאת ועוד, הנתבעת חויבה אף בהוצאות משפט בשיעור של 30,000 שקלים.