הוכחת עסקה במקרקעין ללא הצגת הסכם מכר

דרגו את המאמר

תביעה להעברת זכויות במקרקעין כאשר אין הסכם מכר כתוב

האם בית המשפט יכיר בכך שעסקת מקרקעין התבצעה לפני כשלושים שנה, וזאת חרף העובדה שהצדדים אינם יכולים להציג בפניו את הסכם המכר החתום?

התובעים הינם בני זוג, הרוכשים, והנתבעים הינם המוכרים. בינואר 2008 טלפנו בני הזוג לנתבעים וביקשו לשוחח עם הגבר. השניים הזדהו בתור מי שקנו מהנתבע שטח מקרקעין ברעננה אך האחרון טען בתוקף כי הוא איננו זוכר דבר כזה.

התובע ציין מצדו כי דרושה לאשתו ולו חתימה של הנתבע על מנת להעביר את הזכויות במקרקעין על שמם בלשכת רישום המקרקעין. השניים קבעו להיפגש בשבוע שלאחר מכן על מנת שהתובע יציג בפני הנתבע את המסמכים המצויים ברשותו.

במהלך הפגישה הציג התובע בפני הנתבע מסמכים שונים אך הסכם מכר כתוב וחתום לא היה בדיו להציג. לאחר אותה פגישה, שלחה התובעת פקס לנתבע ובו ביקשה ממנו את תגובתו בדחיפות. הנתבע סירב להגיב ועל כן הוגשה תביעתם של התובעים לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט מקבל את התביעה, מדוע?

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה ולהורות לנתבעים לחתום על שטרות המכר, וזאת חרף העובדה שלא הוצג בפניו הסכם מכר חתום. בפסק הדין נכתב כי התובעים הוכיחו ללא עוררין שאכן הם התקשרו בעסקה לרכישת המקרקעין נשוא התובענה.

התובעים השכילו להציג בפני בית המשפט מסמכים רבים ועדויות אשר תמכו בגרסתם. מעדויות התובעים עלה כי טרם ההתקשרות בעסקה ביקשו התובעים לבדוק האם ישנו צפי להפשרת הקרקע (שייעודה היה חקלאי). כמו כן, בית המשפט סקר את עדותו של מפקח ראשי במשרד מיסוי מקרקעין בנתניה אשר הוזמן לעדות על ידי התובעים ותיאר בעדותו את תהליך רישום הזכויות במשרדי מיסוי מקרקעין בתחילת שנות ה-80.

המפקח טען כי בעקבות הצפה אשר אירעה בארכיב תת קרקעי של המשרד, נפגמו לחלוטין המסמכים הרלבנטיים. התובעים הציגו בפני בית המשפט אישור לרישום פעולה בפנקסי מקרקעין אשר הוצאה על ידי מנהל מס שבח ובה צוין כי שולמו מס שבח ומס רכישה בגין מכירת המקרקעין על ידי הנתבע לתובעים באוקטובר 1981. כמו כן, בית המשפט ציין כי התובעים הציגו תשלומים בדבר תשלומי מס רכוש משנת 1985 ואישור מטעם עיריית רעננה בדבר העדר חובות בגין המקרקעין.

הנתבעים טוענים - מדובר במרמה מצד עורך הדין

בית המשפט נדרש לבחון האם מדובר במחדל של עורך הדין אשר ייצג את התובעים במהלך אותם שנים. עורך דין זה הלך לעולמו בטרם התנהל המשפט דנן. הנתבעים טענו כי מדובר באדם אשר הורשע במכירת קרקעות לאנשים תמימים, לרבות קרקעות באזור זה.

עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו וזאת בשל מספר טעמים. ראשית, הנתבעים לא השכילו להסביר הכיצד התעלמו הם מכך שאין הם נדרשים לשלם מיסים שונים על הנכס במשך כל השנים הללו. כמו כן, כיצד ייתכן שהנתבע, אשר הינו חקלאי, איננו מעבד את הקרקע במשך למעלה מ-20 שנה.

בית המשפט התייחס בפסק דינו לדרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. הודגש כי אף שההסכם הכתוב לא היה בנמצא, הוכח במקרה דנן בעדויות ובמסמכים שנערכה עסקה להעברת הבעלות במקרקעין, אשר הועלתה על הכתב ואשר עונה על דרישות המסוימות וגמירות הדעת, ומשכך נוצרה העילה המשפטית כדין ואין מדובר בריכוך דרישת הכתב.

בית משפט קמא הוסיף וציין למען הזהירות כי אף אם היה נקבע שדרישת הכתב לא מולאה הרי שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן – העדויות שנמצאו אמינות, חלוף הזמן ורישומם של המשיבים במשרדי מיסוי מקרקעין כמי שרכשו את המקרקעין בעסקה שהמיסים בגינה שולמו – נסוגה דרישת הכתב מפני חובת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי).