דירתו של חבר קיבוץ אשר נפטר תשויך ליורשו

דרגו את המאמר

מנהג בעלים בדירה בקיבוץ אשר עברה בירושה אך טרם שויכה ליורשת

בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון סוגיה בנוגע לדיני הקיבוצים ודיני המשפחה. במסגרת הליכי שיוכי דירות, הנערכים בקיבוצים שונים ברחבי הארץ, מועברים נכסי הקיבוץ לידי חבריהם. במקרים בהם החברים נפטרים, מועברים פעמים רבות נכסים אלו ליורשיהם. האם יורשת של מנוחה רשאית לבצע שינויים בנכס בטרם שויכה לה דירה אותה ירשה? האם אי אישור ביצוע שינויים אלו מהווה אפליה של יורשת זו לעומת חברי הקיבוץ האחרים?

המנוחה הייתה ממייסדי הקיבוץ וגרה בו עד סמוך שעברה סמוך לפטירתה לדיור מוגן בשטח הקיבוץ. בעת פטירתה, הייתה המנוחה חברת קיבוץ וכשנה וחצי לאחר מכן ניתן צו ירושה לחלוקת עיזבונה. במסגרת צו הירושה, נקבע כי את רכושה של המנוחה ירשו שני יורשים בחלקים של שני שלישים ושליש.

במסגרת עתירה שהגישה היורשת אשר זכתה בחלק הארי של הירושה, נתבקש בית המשפט להצהיר כי יורשת זו זכאית להחזיק בכל נכסי העיזבון ולנהוג בהם מנהג בעלים. כמו כן, היות והקיבוץ נכנס להליך של שיוך נכסים לחבריו, היורשת טענה כי זכאית היא לכל הנכסים ההוניים אשר עיזבון המנוחה זכאי להם לרבות דיווחים לגבי המאזנים ההסכמים והתמורות שהקיבוץ קיבל או יקבל החל מהיום הקובע.

בסיס טענותיה של התובעת התיישב על הליך שיוך הנכסים אשר הקיבוץ התכוון לנקוט. מדובר היה בהליך בעל שני ראשים, אחד לגבי לדירות המגורים בהם התגוררו חברי הקיבוץ, ושני לגבי יחסים הונים של הקיבוצים (החזקה בתאגידים יצרניים שונים). כוונתה של השיוך הייתה שזכויות החכירה בדירות המגורים, כמו גם החזקות בתאגידים השונים, יועברו מידי הקיבוץ לידי חבריו.

חברי הקיבוץ מבצעים שינויים בדירות באישור הקיבוץ

התובעת טענה כי הקיבוץ ראה את הראשון בינואר 2005 כיום הקובע וביום זה הייתה המנוחה חברת קיבוץ. אי לכך, נכסים אלו המגיעים לה במסגרת שיוך הנכסים הינם נכסי עיזבונה. התובעת הוסיפה כי חברי קיבוץ אשר עודם בחיים זוכים לאישורו של הקיבוץ להרחיב את דירותיהם ולהשכירם בשכירות משנה לצדדים שלישיים.

לטענתה, הקיבוץ אינו מאפשר לה לעשות כן והיא נאלצת להשכיר את הדירה תוך שהקיבוץ זוכה בדמי השכירות. הקיבוץ טען להגנתו כי הרחבת הדירות של חברי הקיבוץ החיים אינה זכויותיו של חבר קיבוץ אשר הלך לבית עולמו. מדובר בהרחבה לצרכי מגורים עבור תושבי הקיבוצים החיים.

ההבדל בין יורש חבר קיבוץ מת לבין חבר קיבוץ חי

בית המשפט קיבל את טענותיו של הקיבוץ וקבע כי יש לדחות את העתירה. השופטת כתבה בפסק הדין כי דין החבר החי, המתגורר ועובד בקיבות, איננו כדין יורשיו של החבר המת. אמנם אין מקום לפגוע בזכויות אשר צבר החבר המת ובזכויות המגיעות ליורשיו, אך לא כל צעד אשר נועד לשפר את תנאי מגוריו ורמת חייו של החבר החי הינו אפליית יורשיו של החבר המת.

השופטת הוסיפה וקבעה כי אכן מתן האפשרות לחברי הקיבוץ להרחיב את דירותיהם ולבנות בתי מגורים רחבי ידיים מעידה על כך ששיוך הדירות עומד להפוך לשיוך בפועל. עם זאת, מתן אפשרות זו אינו יכול להתפרש כאפליית יורשי החבר המת אשר אינם דרים בקיבוץ.

מהראיות אשר הוצגו בבית המשפט עלה כי הקיבוץ לא כפר בזכותה של התובעת לשיוך דירתה של המנוחה. עם זאת, בעת הגשת התביעה לא הבשילו הליכי השיוך. "לא ניתן להורות לקיבוץ לאפשר לתובעת, שאינה מתגוררת ואו עובדת בקיבוץ, לנהוג בנכס המיועד לה מנהג בעלים", נכתב בפסק הדין, "אילו הליכי השיוך היו מבשילים, והקיבוץ היה מתחיל להעביר את הזכויות למי מחבריו, ונמנע מלהעביר את הזכויות לתובעים. או אז הייתה עילה להתערבותו של בית המשפט".