רשיון בלתי הדירה במקרקעין

דרגו את המאמר

רישיון בלתי הדירה

רישיון במקרקעין, משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין לאחר להחזיק או להשתמש בנכס, אולם אין בו משום הענקת זכות במקרקעין. על פי רוב רשאי נותן הרשות לחזור בו מהרשות אותה נתן, ואולם ברבות הימים התפתחה בפסיקה ההכרה ב"רישיון בלתי הדירה".

רישיון מיוחד זה, אשר נפסק בנסיבות חריגות בלבד, הינו רישיון במקרקעין שלא ניתן לביטול. המקרים בהם יכיר ביהמ"ש בקיומה של רשות בלתי הדירה הינם כאלו בהם תחושת הצדק מחייבת את ההכרה בהיות הזכות בלתי הדירה. לדוגמא, מקרים בהם הוכח שמקבל הרישיון הסתמך על הרישיון, השקיע מכספו בנכס, השביחו ושינה את מצבו באופן ניכר בשל ומחמת אותו רישיון.

 
דוגמאות אופייניות לשימוש שנעשה בכללים אלה ולהכרה בהפיכתה של זכות שימוש לבלתי הדירה, ניתן למצוא בכמה מקרים שנדונו בפסיקה שבהם בנו בני מושבים בתי מגורים לעצמם ולמשפחותיהם בחצרות הוריהם על יסוד הסכמה שקיבלו מהוריהם.

הילדים הקימו את ביתם, על פי רוב בהתאם להסכמה מהוריהם, תוך שהם משקיעים ממיטב כספם ומרצם בבניית בתים למשפחותיהם. השקעה זו בנכס, אשר לגרים בו ישנה זכות עליו, אך לא בעלות, מטה לעיתים את העניין המשפטי לרעתם של הגרים בנכס, היות וניתן לפנותם כל אימת שמתקבלת החלטה כזו על ידי בעל הנכס.

זאת ועוד, בניגוד לבעלי נכס אחרים, אשר יכולים תמורת ההשקעה לרכוש נכס אחר, בעלי נכסים אלו עלולים למצוא עצמם ללא פרנסה או נכסים. אי לכך, הפסיקה מכירה לעיתים בילדים אלו כשווי מעמד של ברי רשות, אשר זכותם בלתי הדירה.

דוגמא לפסק דין - תביעה על בעלות שהוגשה על ידי אלמן

דוגמא להענקת מעמד רישיון בלתי חדיר ניתן לראות בפסק דין שהתקבל בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. לבית המשפט הוגשה תביעה על ידי אלמן לבעלות בנכס במושב, אשר בעלותו רשומה בטאבו על שמות הוריה המנוחים של אשתו המנוחה.

התובע טען כי הורי אשתו המנוחה רצו להעניק לו את הזכויות בנכס במתנה כבר לפני שלושים שנה, אך בעקבות עלות המס להעברת הנכס, גר הוא במקרקעין במשך עשרות שנים מבלי שירשם שמו בטאבו. כמו כן, במהלך השנים נחתמו שני הסכמים בין התובע לבין הורי המנוחה, אשר הסדירו את זכותו לגור ולעבוד במשק. בנוסף, לאחר מותה של אשתו (אשר מתה לפני הוריה, לאחר ששלחה יד בנפשה), כתבו חמיו של התובע צוואתו הדדיות בהן הורישו את מלוא הזכויות בנכס לאחרון.

 
עם זאת, בין זכאות לניהול ומגורים, ובין בעלות על מקרקעין בטאבו קיים מרחק רב, אשר עלול להביא לפינויו של התובע מהנכס, על ידי ילדיו.

במקרה זה קבע בית המשפט, כי היות והתובע גר בנכס במשך למעלה מ-30 שנה, והיות והוא השקיע במקרקעין את כל כספו ומרצו, אין זה יהיה נכון לפנותו בגילו המבוגר ולהותירו ללא כלום.

בית המשפט קבע כי למרות שילדיו של התובע, הינם בעלי הזכות על הנכס מתוקף צוואת סבתם, זכאי אביהם להשתמש בנכס באופן שרישיונו בלתי חדיר, עד לאחרית ימיו.