זכות שימוש בלתי הדירה ללא תמורה בנכס, האמנם?

דרגו את המאמר

סילוק אדם מנכס לאחר רכישתו

תמ"ש 45382-03-10 מ.מ.י. ואח' נ' נ.מ.י

בני זוג רכשו מאימו של הבעל נכס. הנכס היה מורכב מבית מגורים ומחסן. האם בית המשפט יקבל את תביעתם של בני הזוג ויורה על סילוק ידו של אחיו של הבעל מהמחסן? האם האח נמצא במקום בהעדר רשות להשתמש במקרקעין מצד הבעלים (התובעים)?

כאמור, התובעים הינם בני זוג אשר רכשו את דירת אמו של הבעל בעבור כ-560,000 שקלים. הבית הנ"ל כלל זה מכבר גם מחסן בגודל 24 מ"ר אשר הורי התובע השתמשו בו במרוצת השנים כמחסן ו/או כחדר שירות. בשנים האחרונות לחייהם של ההורים, התגורר בנכס הנתבע – אחיו של התובע. בני הזוג ביקשו את סילוק ידו של הנתבע מן המחסן ולאחר שפניות אליו העלו חרס, הם נאלצו לפנות לבית המשפט.

הנתבע טען כי הוא בעליו של המחסן. בית המשפט בחן את הראיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי יש להורות על פינויו של האח מן המחסן. ראשית, נקבע כי גם אם בני הזוג נתנו לנתבע את הרשות לעשות שימוש במחסן, הרי שהזכות ניתנה לשלושה חודשים בלבד (טענה שנטענה על ידי התובעים ולא נסתרה). זאת ועוד, בית המשפט ציין כי גם אם הזכות הייתה ניתנת ללא הגבלת זמן, עדיין הייתה פתוחה בפני בני הזוג הדרך לבקש את פינוי הנתבע מהמחסן (לאחר מתן הודעה זמן סביר מראש).

יצוין כי הודעה בכתב כאמור נמסרה גם נמסרה לנתבע (והוא בחר להתעלם ממנה). זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי קבלת טענה כי ניתנה זכות שימוש לנתבע מטעם בני הזוג הקלה והיטיבה עם האח הגר במחסן. למעשה, השופטת ציינה כי לאורך כל ההליך הנתבע טען כי אחיו וגיסתו "ביקשו ממנו לפנות את המחסן בכל העת". דהיינו, גם מדבריו של הנתבע היה ניתן לראות כי לא ניתנה לו זכות לעשות שימוש בנכס.

למעשה, הותרת הנתבע במחסן הייתה פוגעת בשורה של זכויות מבחינת בני הזוג כגון – זכות ההחזקה, זכות הבעלות, הזכות למכור את הנכס לצד ג' והזכות להשכיר את המקום. זכויות אלה עמדו למעשה מול זכותו של הנתבע "לעשות שימוש ללא תמורה בנכס". אי לכך, נקבע כי מדובר בזכות נחותה מזכויות התובעים.

הנתבע לא טען לרגע אחד כי הוא מעוניין "להסתפק" בזכות קצובה בזמן. לדבריו, הוא ביקש להכיר בו כבעל זכות שימוש בלתי הדירה ולחייב רוכש עתידי "להסתדר עימו". בקשה זו של הנתבע הוגדרה על ידי בית המשפט כ"כרסום ופגיעה קשה ביותר בזכות הבעלות והשימוש של התובעים בבית ובכל השטח הצמוד לו".

שיקולי הגינות וצדק

בית המשפט קבע כי הוא רואה לנכון להורות על סילוק ידו של הנתבע מהמחסן וזאת גם מחמת שיקולים של צדק, סבירות והגינות. בפסק הדין נכתב כי קבלת טענותיו של הנתבע, וקביעת זכות שימוש בלתי הדירה במחסן לטובתו, הייתה עלולה לפגוע באופן בלתי סביר בזכות הבעלות והחזקה של התובעים.

במקרה דנן, זמן קצר לאחר רכישת הנכס מהאם, התובעים ביקשו את סילוק ידו של הנתבע מהמחסן. למעשה, הנתבע לא טען לקיומה של רשות להתגורר במקום או לסיכום כלשהו עם בעלי הנכס. לאמור, הוא טען ואף הודה כי הם ביקשו לפנותו מהמקום מזה תקופה ארוכה. יצוין כי הנתבע לא שילם בעבור השהות במחסן מיסים (ארנונה, מים) או חשמל. בית המשפט קבע כי מתן זכות שימוש בלתי הדירה במקרה דנן, "כמותה כהכשרת חטא על פשע".