תוכנית הרחבה במושב - פסק דין העוסק ברכישת נחלה על ידי בן מושב שאינו בן ממשיך

דרגו את המאמר

האם רכישת נחלה בשכונת בנים תעשה לפי החלטה 612 או החלטה 959?

בני מושבים רבים, אשר לא הוגדרו כ"בנים ממשיכים", ביקשו לא אחת לבנות בכל זאת את ביתם במושבם. בעקבות מגמה גוברת זו, השיק מנהל מקרקעי ישראל מדיניות לפיה תתאפשר הרחבתם של מושבים חקלאים באופן בו יותר למושב לתכנן מגרשי מגורים חדשים בתוך משבצת הקרקע אשר הוקצתה לו. בהחלטת מינהל מקרקעי ישראל מספר 612, בשנת 1993, נקבעה מדיניות זו.

הוראות החלטה 612 אפשרו הקצאת מגרשים בשכונות הרחבה לבני מושב ולאלו אשר אינם עונים להגדרת בן המקום. עם זאת, נקבע כי האגודה השיתופית תעניק עדיפות לבני המקום. בדצמבר 1995 החליטה מועצת מנהל מקרקעי ישראל לבטל את החלטה 612 ולקבוע כללים חדשים במקומה במסגרת החלטה 737. תוקפה של ההחלטה החדשה היה מיידי והיא אפשרה הגדלה של 15% נוספים במספר הנחלות הקיים.

החלטה 737 קבע גם מדיניות חדשה לפיה יוחכרו המגרשים על ידי המנהל למועמדים אשר יומלצו על ידי האגודה ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה, משק עזר בישוב (או בישוב אחר), מגרש מגורים, אינו חבר קיבוץ או מושב שיתופי. החלטה זו הרחיבה למשעה אשר שיקול דעתו של הישוב בבחירת המועמדים. עם זאת, בג"צ ביטל החלטה זו ותחתיה התקבלה החלטה 959 במסגרתה חויבו חוכרי המגרשים בתשלום דמי חכירה מלאים.

רכישת נחלה בשנת 1991, והתעכבות במשך שנים

בשנת 1991, עוד בטרם התקבלה החלטה 612, החליטה האסיפה הכללית של אחד המושבים בארץ להקים שכונת הרחבה בשם "שכונת הבנים". לצורך הערכת התוכנית, קיים המושב הליך הרשמה בלתי מחייבת בין חברי המושב, בשנת 1991, ובו התבקש כל חבר אשר היה מעוניין בבניית ביתו בשכונה לשלם סכום של 1,000 שקלים ולהפקיד שיק ביטחון בסך 15,000 שקלים. בשל עיכוב אשר חל בקידום התוכנית, המושב החזיר לנרשמים את הסכומים והשיקים שניתנו.

בית המשפט העליון בחן ערעור של אחד מבני המושב, אשר איננו בן ממשיך, וזאת בעקבות דחיית תביעתו בבית המשפט המחוזי (תביעה שעניינה רכישת נחלה בשכונת הבנים).

אחיו של המערער שילם ב-1992 את הכסף והשיק הדרושים כדי להיכלל בתוכנית החדשה, אך אלו חזרו אליו בגין העיכוב בתוכנית. בשנת 1993, כאשר יצא המושב בהרשמה מחודשת לפרויקט, לא נרשמו המערער או מי מבני משפחתו בתוכנית.
בהתאם להחלטה 612, ניתנה למושב שיקול דעת בבחירת המועמדים והייתה לו אפשרות להעניק לבני המקום עדיפות.

בינואר 1995 המושב קיים הליך של בחירת מועמדים, גיבוש רשימת מומלצים והגרלת מגרשים. במרץ אותה השנה הוגשה למינהל מקרקעי ישראל רשימת מומלצי המושב. המערער לא היה חלק מרשימה זו. הוריו של המערער נקלעו לקשיים כלכליים ובמאי 1994 נקשרו בהסכם למכירת המשק החקלאי אשר בבעלותם.

הוריו של המערער מוכרים את הזכות

במסגרת עסקת המכירה נקבע כי ביתם של הורי המערער יישאר ברשותם, דבר אשר הצריך את פיצול הנחלה. כמו כן, נדרשו אישורים מהמושב, המינהל ורשויות התכנון. המושב התנה את אישורו לפיצול במכירת המשק החקלאי לגורם חיצוני וויתור על מחיקת חובות במסגרת חוק גל.

ההורים טענו בבית המשפט המחוזי כי הסכמתו של המושב הותנתה גם בהתחייבות להעביר זכותם למגרש בשכונת הבנים לקונה של הנחלה שפוצלה. בעקבות סירובם של ההורים להעניק הזכות לרכישת הנחלה בשכונת הבנים לבנם, נוצר נתק בין המערער לבין הוריו אשר הוביל להליכים משפטיים מורכבים ומתן פסק בוררות.

      קראו עוד בתחום:

• הקצאת מגרשים בהרחבה - האם אפליה?
• חובות של האגודה השיתופית לא יביאו לעיקול זכויות קניין של חברי מושב
• מאבק בין משרד הפנים לכפר מל"ל בנוגע להפקעת אדמות חקלאיות

בשנת 1997 המערער פנה למושב בבקשה כי יומלץ עליו בפני המנהל לגבי אחת משתי חלקות הבנים שנותרו בשכונת ההרחבה. המערער לא נענה ועל כן פנה לבית המשפט.  בית המשפט המחוזי הניח כי טענת המערער לפיו אחיו שילם את 1,000 השקלים, ונתן את שיק הביטחון, עבורו הינה נכונה. לפיכך, בית המשפט הניח כי הרישום אשר ביצע אחיו של המערער נועד ליצור את זכותו לקבלת מגרש הרחבה. בית המשפט קבע עוד כי דמי הרישום לא הוחזרו לאחיו של המערער עד למועד הדיון.

אף על פי כן, נקבע כי הדבר אינו מועיל למערער היות והליך ההרשמה לא הושלם – הלכה למעשה. בית המשפט הוסיף, למעלה מן הצורך, כי סעיף 14 להחלטה 612 קובע בבירור שאין לשייך זכות לקבלת מגרש מגורים בהרחבה לנחלה, וכי בעל הנחלה אינו רשאי לסחור בזכות זו ולמכור אותה לאחר תמורת כסף.

הנחלה תימכר בהסכמה - לפי איזו החלטה?

המערער טען כי המנהל היה מחויב להקצות לו את המגרש באותם התנאים אשר חלו במועד בו נטען כי נרשם לקבלת הזכויות – דהיינו בשנת 1992. כמו כן, המערער הוסיף וטען כי הוא קנה זכויות מכוח החלטה 612 ואו הוא זכאי לזכויות על פיה בהיותו מועמד ראוי שזכאותו למגרש נמנעה שלא כדין. המערער טען כי החלפתה של החלטה 612 איננה מאיינת את זכויותיו או הציפיות אשר קמו לו מתוכה.

כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי החלקה בשכונת ההרחבה לא תוקצה לא למערער ולא לבני הזוג אשר רכשו את הנחלה מהוריו. בדיון בבית המשפט העליון חל מהפך. ההורים המליצו על בנם לשכונת הבנים, בני הזוג אשר רכשו את הנחלה לא התנגדו והמושב טען כי הוא מוכן להמליץ על המערער בפני המינהל. המינהל טען כי הוא מוכן לכך, אך יש להחיל לגבי המערער את ההוראות החדשות שנקבעו בהחלטות 737 ו-959.

בית המשפט קבע כי לאור בטלותה של החלטתה 737, יש לפרש את תחולתה בצמצום. אי לכך, נקבע כי המערער יוכל לרכוש את הנחלה, בהסכמת כל הצדדים, אך בתנאים החדשים ולא התנאים הישנים לפי החלטה 612.