האם סחבת של יותר מ-30 שנה בקבלת היתר בניה היא עילה לתביעת פיצויים?

דרגו את המאמר

לא ישולמו פיצויים למרות סחבת בירוקרטית של יותר מ-30 שנה

בנובמבר 1980, לפני כ-31 שנים, פנו תשעה יזמים לקבלת היתר לבניה על מגרש בבעלותם. תביעתם של היזמים נדחתה לאחר דיונים רבים, ולאחרונה בית המשפט המחוזי דחה אף את תביעתם לפיצויים כנגד המדינה בגין הסחבת בטיפול במקרה. בית המשפט העליון דחה הבוקר גם את הערעור.

עסקינן במגרש באזור סגולה ברחוב הרכבת בפתח תקווה. המגרש, אשר שלוש חלקות מרכיבות אותו, היה בבעלותם של המערערים – קבוצת יזמים. בנובמבר 1980 הוגדר ייעודו של המגרש כחקלאי. היזמים ביקשו לבנות על המגרש ולשנות את ייעודו לבניה. במרוצת השנים הועברו היזמים מוועדה לוועדה, וכל ניסיונותיהם העלו חרס. יצוין כי בשנת 1983 דחתה הועדה המחוזית את בקשתם של היזמים, אך אלו לא הגיבו לדחייה ותרמו בכך לסחבת בעניינם.

בעקבות הסחבת המשמעותית, הגישו היזמים תביעה נזיקית כנגד המדינה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, אשר הועמדה על 12 מיליון שקלים. אי לכך, האחרונים הגישו ערעור על דחיית תביעתם לבית המשפט העליון. לדאבונם, גם בית המשפט העליון – חרף חוסר הנחת מהטיפול בנושא – דחה את הערעור ואף חייב אותם בשלום שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור עשרות אלפי שקלים.

"לא הוכחה רשלנות"

במסגרת התביעה טענו היזמים כי הגורמים השונים אשר טיפלו בבקשתם גרמו להם לנזקים כספיים משמעותיים בשל רשלנות. לטענתם, הגופים הנתבעים התרשלו כלפיהם בכך שניהלו את הטיפול מעבר למותר לפי חוק התכנון והבניה. כמו כן, המערערים העלו טענת אפליה.

בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה. ראשית, בית המשפט בחן את ציר הזמן הרלבנטי וקבע כי העיכוב המצער לא נגרם בשל רשלנות הוועדות המקומית והמחוזית. בשנת 1995 נאלצו הועדות להשהות את פרסום התוכנית, וזאת בשל הכנת תוכנית אשר מורכבותה והשלכותיה נגעו באופן מהותי לבקשתם של המערערים. בית המשפט ציין כי בין התוכנית החדשה, לתוכנית הישנה (זו אשר ביססה את בקשתם של המערערים), נפלו סתירות כה מהותיות עד שלא הייתה ברירה אלא להשהות התוכנית.

בנוגע להפרת חובה חקוקה (חריגה מהזמנים הקבועים בחוק התכנון והבניה), בית המשפט קבע כי גם כאן דין טענות המערערים להידחות. השופט עמית התייחס לעיכוב והבין לליבם של המערערים. "למרות תסכולם, לא הוכחה רשלנות", קבע השופט.