רשלנות הועדה המקומית לתכנון ובניה גרמה לסחבת שלא כדין

דרגו את המאמר

רשלנות הועדה המקומית לתכנון ובניה בתל אביב

ע"א 9313/08

בית המשפט העליון קבע כי תושבים בתל אביב יזכו לפיצויים בגין רשלנותה של הוועדה המקומית תל אביב. בפסק הדין נכתב כי הוועדה סחבה את הדיון בבקשתם של שלושת המערערים, שלא לצורך, וזאת בנוגע לבניית בניין בן שבע דירות בשכונת נווה צדק בעיר. ערעורם של התושבים התקבל באופן חלקי, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי דין תביעתם להידחות.

התובעים ביקשו כבר לפני כ-20 שנה, במרץ 1991, לבנות בשכונת נווה צדק בתל אביב בניין ובו שבע דירות. אישורים והיתרים אשר קיבלו התובעים שוב ושוב בוטלו מדי פעם על ידי הוועדה המקומית והוועדה המחוזית. בינואר 1996 ניתן לאחרונים ההיתר הסופי לבניית הנכס. מרבית הביטולים והדחיות נבעו מהתנגדותו של אדם אשר התגורר בבית סמוך. המתנגד הגיש שורה של טענות שונות כנגד הבנייה לרבות שתי עתירות שהונחו לפתחו של בג"צ.

התושבים הגישו כנגד הוועדות תביעת נזיקית על סך שלושה מיליון שקלים, וזאת בטענה כי הסחבת בעניינם הייתה בלתי מוצדקת וגרמה להם לנזקים כספיים רבים. בשנת 2008 דחה בית המשפט המחוזי את תביעתם. השופטת, עפרה סולומון-צ'רניאק, אף פסקה כי התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות משפט בשיעור משמעותי.

ערעור לבית המשפט העליון

התושבים לא אמרו נואש וערערו על פסק הדין. לשמחתם, בית המשפט העליון קיבל את טענותיהם (באופן חלקי). בפסק הדין בעליון נקבע כי הוועדה המקומית התרשלה כלפי המערערים בכל עניין הסחבת. נקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט קמא וזאת על מנת שייקבעו הפיצויים המגיעים למערערים. כמו כן, בית המשפט ביטל את פסיקת הוצאות המשפט אשר הוטלה על המערערים בבית המשפט המחוזי.

השופטת, עדנה ארבל, כתבה בפסק הדין כי טענותיו של המתנגד נשמעו ללא הצדקה בוועדה המקומית, החל מנקודת זמן מסוימת, ומתן היתר הבניה התעכב בשל כך. השופטת ארבל הוסיפה כי לא הייתה כל הצדקה לשמוע את המתנגד בוועדה המקומית והשופטים ניל הנדל ואליעזר ריבלין הצטרפו לקביעתה. השופטת הוסיפה והגדירה את טענותיו של המתנגד "קנטרניות ובעלות אופי אישי".
 

אחריות רשויות התכנון והבניה

שאלת חבות רשויות התכנון והבניה בנזיקין נדונה בפני בית המשפט העליון במספר הקשרים לאורך השנים. הפסיקה הכירה גם בחבותה של רשות שלטונית בנזיקין בגין התמשכות הליכי תכנון ובנייה, וזאת אף כאשר לא נקבעו בחוק מגבלות זמן. רשויות התכנון והבניה הינן בעלות סמכויות אשר מעניקות להן מעמד של שליטה ופיקוח ומאפשרות להן להתערב בזכותם של אזרחים לעשות כרצונם ברכושיהם.

סמכויות אלה, נקבע לא אחת, מקימות חובת זהירות מושגית כלפי גופים הזקוקים לאישורן של וועדות אלה (לרבות היתרי בניה). במקרה דנן, בית המשפט קבע כי רשויות התכנון והבנייה הפרו כלפי המערערים את חובת הזהירות, וזאת כאשר נשמעו התנגדויות מצידו של השכן מהבית הסמוך, חרף כך שחוק תכנון הבנייה כלל לא העניק לו מעמד להתנגד להיתר.