צו הריסה ללא הרשעה

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

הרשויות בישראל מתמודדות מדי יום עם תופעות של בנייה בלתי חוקית ובנייה ללא היתר. חשוב לדעת כי אדם אשר מבצע את העבירות הנ"ל מסתכן לא רק בהריסת המבנה אלא גם בהרשעתו בפלילים על בסיס כתב אישום. לעיתים, המדינה יכולה לבקש להוציא צו הריסה למבנים גם ללא הרשעה. מדובר בצו אשר ניתן מכוח סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.

סעיף זה קובע כי וועדה מחוזית לתכנון ובנייה או רשות מקומית, רשאיות להגיש לבית המשפט בקשה לצו הריסה ללא הרשעה, וזאת כאשר לא ניתן למצוא את האזרח אשר ביצע את עבירת הבנייה ו/או לא ניתן להעמידו לדין פלילי ו/או להרשיע אותו ו/או להוכיח מי ביצע את העבירה. צו כגון דא יכול להתבקש גם כאשר מבצע העבירה הלך לעולמו.

למעשה, ניתן אפוא לומר כי עניינו של סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה מעניק לבית המשפט לעניינים מקומיים את הסמכות להורות על הריסת מבנה גם ללא הרשעה, וזאת במידה ובוצעה עבירה לפי הפרק העשירי לחוק (פרק אשר עוסק בעבירות ועונשין), ובית המשפט היה רשאי להורות כאמור בסעיף 205 לחוק אם האדם היה מורשע בגין העבירה.
 

איזון בין האינטרסים

ההתמודדות עם עבריינות בנייה ואכיפתם של דיני התכנון והבנייה, יושבת בבסיס תכליתו של סעיף 212 הנ"ל. במובן הרחב, מדובר בסעיף אשר מטרתו "למנוע מטרד מן הציבור ולשמור על הסדר הציבורי" תוך הריסת מבנים בלתי חוקיים. צו הריסה ללא הרשעה איננו עניין לא פשוט וזאת משום שעסקינן בצו שניתן כנגד אדם שלא הורשע בפלילים בביצוע העבירה נשוא צו ההריסה.

בשל הפגיעה הקשה בזכות הקניין, אשר הינה זכות יסוד חוקתית במשפט בישראל, הפסיקה עמדה על שורה ארוכה של שיקולים ששומה על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו במקרים כגון דא. ראשית, מוטל על הרשות להוכיח כי בנסיבות המקרה בהן התבקש הצו, התעורר עניין ציבורי חשוב אשר הצדיק את הריסת המבנה. מנגד, בית המשפט לא יאשר את הצו במידה ויוכח כי המשיב לא קיבל הזדמנות ראויה לשטוח את טענותיו ולהתנגד להריסה.

במקרים בהם בית המשפט מוצא כי האינטרס הציבורי גובר על האינטרס האישי של המשיב, צו ההריסה יינתן כמבוקש. יודגש כי עמידה על האינטרס הציבורי במקרים אלה יכולה לחרוג מגבולות קיומו של "מטרד". לדוגמא, המדינה יכולה לבקש הריסה ללא הרשעה גם כאשר המטרד הציבורי בפועל אינו כה גדול, אך "האינטרס הציבורי זועק לשמיים שמא ייצא חוטא נשכר". במקרים אלה, מוטל על הרשות להוכיח את ביצוע עבירת הבנייה ברמת ההוכחה הפלילית (מעל לספק סביר). במידה ונטל ההוכחה הנ"ל לא יורם על ידי הרשות, יישלל תנאי היסוד להגשתה של הבקשה.

"צעד חריף ודרסטי"

הלכה פסוקה היא כי צו הריסה ללא הרשעה הינו "צעד חריף ודרסטי" אשר בתי המשפט נענים לו במקרים חריגים ועל בסיס נימוקים מבוססים. בבסיס החלטתו של בית המשפט בסיטואציות כגון דא עומד האינטרס הציבורי למנוע עבירות בנייה אשר גורמות למכשולים או תקלות לציבור. על פי רוב, צווים אלה יבוקשו כאשר הבנייה הבלתי חוקית גורמת באופן ישיר וברור לנזק לציבור.

בניגוד לשיקולי הריסה על בסיס גזר דין פלילי, במרכז שיקול דעתו של בית המשפט בצו הריסה ללא הרשעה עומד המבנה ולא העבריין. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי על מנת לקבל את הצו הנ"ל, אין די בהוכחת קיומם של התנאים המקימים את הסמכות להריסת המבנה. מוטל על הרשות גם להוכיח כי קיים עניין ציבורי חשוב אשר יש בו כדי להצדיק את מתן הצו.

אינטרס ציבורי זה יכול להיות היקף בנייה גדול במיוחד, בניה בשטח ציבורי, הפרעה לעבודות תשתית או הקמתו של מבנה אשר בנייתו יצרה מטרד לציבור. כמו כן, בית המשפט עומד גם על האינטרס האישי של המשיב והנזק אשר עלול להיגרם לו באם המבנה ייהרס בסופו של היום. מדובר אפוא בהליכה עדינה בין האינטרס הציבורי לאינטרס האישי.

בקשת רשות למתן צו הריסה ללא הרשעה באה כאשר ההליך הפלילי, המקובל, לא צלח. מדובר למעשה בבקשה אשר עוקפת הגנות שונות שעומדות לאזרח העומד לדין פלילי בגין עבירות בנייה. כפי שצוין לעיל, האזרח נדרש להתמודד במקרים אלה עם האינטרס הציבורי ועליו להוכיח כי אין לתת את הצו משום שהפגיעה באינטרס האישי שלו הופכת את ההריסה לבלתי סבירה. פעמים רבות, בקשות לפי סעיף 212 לחוק מוגשות בנוגע לבנייה ישנה (ולא אחת, ישנה מאד), וזאת בניגוד לתורת ההתיישנות אשר מאחוריה אינטרס ציבורי מובהק.