אמא לילד נכה הסובל ממוגבלות הוגדרה כדיירת סרבנית בפרויקט פינוי בינוי

דרגו את המאמר

פיצויי מדייר סרבן בפרויקט פינוי ובינוי

סעיף 2 לחוק פיצוי ובינוי (פיצויים) התשס"ו – 2006 קובע כי במידה ורוב מיוחס מקרב בעלי הדירות במקבץ פינוי בינוי הסכים לכרות עסקת פינוי בינוי, ודייר סרבן אינו מוכן להצטרף לפרויקט בשל סירוב בלתי סביר, ניתן להטיל על האחרון אחריות בנזיקין כלפי שאר בעלי הדירות המסכימים לעסקה. הפיצוי נובע מהנזק אשר נגרם לדיירים אלו בעקבות אי ביצוע העסקה.

סירוב לעסקת פינוי בינוי לא יקים חובה לתשלום פיצויים כנגד דייר סרבן וזאת במידה ומדובר בסירוב סביר. על פי החוק, ישנם מספר מקרים בהם סירוב ייחשב כסביר:

• אין כדאיות כלכלית לעבור במקום עסקת פינוי בינוי.
• הדייר הסרבן לא קיבל הצעה נאותה למגורים חלופיים בעת הקמת הפרויקט. במידה והדייר הסרבן, או מי מבני משפחתו המתגורר עימו,סובל ממוגבלות מסוימת, על המגורים החלופיים לכלול את ההתאמות הדרושות.
• לא הוצעו בטוחות הולמות לשם ביצוע עסקת הפינוי ובינוי.
• הדייר הסרבן מסרב לתוכנית בשל נסיבות אישיות מיוחדות אשר הופכות את עסקת הפינוי ובינוי, בתנאים שהושגה, לבלתי סבירה מבחינתו.

החוק מגדיר אדם עם מוגבלות לפי הגדרת מונח זה בסעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. התאמות לעניין זה הינן תקנים או שינויים בדירה או ברכוש המשותף (בבית משותף) אשר דרושים לאדם עם מוגבלות בגין מוגבלות, לשם נגישות עצמאית ובטוחה לדירה או לרכוש המשותף המשמש אותה.

מטרת ההליך הנזיקי כנגד הדייר הסרבן

מטרתם של הפיצויים מהדייר הסרבן הינה להתמודד עם התופעה של סרבנות דיירים החוסמת מפרויקטים רבים לצאת אל הפועל. על פי רוב, דיירים סרבנים נהנים מעמדת מיקוח עדיפה כלפי שכניהם ולא אחת הדייר הסרבן גורם "להפלת העסקה".

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת על ידי ח"כ ניסן סלומינסקי. בדיון בכנסת אשר עסק בהצעת החוק עסק ח"כ סלומינסקי בסיבות שהביאו אותו לנסח הצעת החוק. "כשאני מדבר על דייר סרבן אני לא מתכוון לדייר אשר מתנגד מסיבות אמיתיות וענייניות", טען סלומינסקי, "מדובר על מישהו שמסיבות לא סבירות, בדרך כלל מתוך רצון לסחוט יותר תשלום, מסרב ותוקע את כל האתרים".

הצעת החוק הנ"ל התבססה, בין השאר, על פסיקה אשר ניתנה על ידי השופט חשין. בפסיקה זו קבע חשין כי אדם אשר רוכש דירה בבניין משותף יודע כי לא מדובר בבית פרטי והוא מכיר בכך שהבית המשותף "מבטל" חלק מהאוטונומיה הקניינית שלו. זכות הבעלות של בעל דירה בבית משותף איננה זהה לזכות הבעלות הקלאסית. מדובר בזכות מעט מוגבלת אשר חייבת לגור בכפיפה אחת עם הזכויות השוכנות בסביבתה והן זכויות הבעלים בדירות האחרות וברכוש המשותף".

דייר סרבן אשר קיבל חלופות מתאימות חייב בפיצויים

ברוח זו דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעורה של דיירת בפרויקט בעיר וקבע כי סירובה לפינוי ובינוי בנסיבות המקרה הינו בלתי סביר. התובעת טענה כי היא אם חד הורית המגדלת את בנה הנכה ולכן היא אינה יכולה להסכים לפינוי המבוקש. בית המשפט קבע כי דין טענה זו להידחות.

בפסק הדין נכתב כי התובעת קיבלה מספר הצעות הוגנות לגבי מצבה וחששה אינה נובע ממצבה הרפואי של בנה אלא מהפחד מאי יציבות ואי ודאות. "התנגדותה של המערערת לפרוייקט היא התנגדות סרק אשר אין מקורה בטעמים ענייניים", נכתב בפסק הדין, " למרות המאמצים האמיתיים והכנים שנעשו להתאים את הפרויקט ואת המגורים החלופיים לצרכיה של המערערת, האחרונה עומדת בסירובה הבלתי סביר".