בניה ללא היתר והטרדה - תביעה בין שכנים בבית משותף

דרגו את המאמר

סכסוך שכנים בין בנייה ללא היתר ברכוש משותף

בעלת מגרש בנהרייה החליטה למכור שליש מהחזית הקדמית של המגרש לשניים משכניה. לאחר עסקת המכר, כל אחד מהצדדים בנה על שטחו. בסופו של היום, נותרו במקום שני בתים אשר גבלו זה בזה בקירות משותפים. בתוך זמן לא רב, נתגלע סכסוך בין השכנים. סכסוך זה הוביל גם להגשת תביעה על ידי בעלת המגרש כנגד שכניה.

התובעת טענה כי הנתבעים הקימו בית מלאכה בביתם ואף הציבו בשביל הגישה בדרך לביתה כלובי מתכת. כמו כן, היא טענה כי שכניה הקימו במקום יחידות מגורים אשר הושכרו לדיירי משנה, וזאת למרות שלא הותקנה מערכת ניקוז שהייתה יכולה להתמודד עם השכירויות. כתולדה מכך, טענה התובעת, נגרמו לה נזקי רטיבות שונים.

 
בעלת המגרש הגישה למפקחת על רישום המקרקעין בנהרייה תביעה ובה ביקשה להורות לנתבעים להימנע מהטרדתה, לסלק את הכלובים ואת בית המלאכה, ולהסיר גגון אשר הוקם על ידם המוביל את מי הגשמים היישר לקירות ביתה. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעים עמדו בסירובם לרשום את החלקה המדוברת כבית משותף, וזאת חרף היותם מחויבים לכך מכוח הסכם המכר. הודגש כי במקום הצטברו גרוטאות רבות, הן בשל השכנים והן בגין דיירי המשנה, והדבר יצר צחנה והווה מוקד משיכה למכרסמים למיניהם. התובעת טענה כי בשלב מסוים הנתבעים שפכו על חלקת הדשא של דירתה חומר חומצתי, הציבו בכניסה לביתה בלוני גז, ורכשו כלב פראי מסוג אמסטף אשר סיכן את המבקרים במקום ואת בני משפחתה.

בית המשפט קובע: "השכנים הפרו החלטות שיפוטיות, אחת אחרי השנייה"

המפקחת העבירה את הדיון בתובענה לבית משפט השלום, וזאת בגין העדר סמכות. בית המשפט, בבואו לדון בסוגיה, מתח ביקורת חריפה על השכנים וקבע כי התנהגותם הייתה ללא ספק רצופה ב"התעלמות מהחלטות שיפוטיות". במקביל להעברת הדיון לבית המשפט, הוגש כנגד השכנים כתב אישום בגין בנייה ללא היתר. בשל כתב האישום, השכנים נאלצו להרוס את בית המלאכה והגגון (יודגש כי הם הותירו את הגגון על כנו ועל כן הם חויבו בקנס כספי).

התובעת זנחה במהלך הדיונים בבית המשפט את טענותיה באשר לפינוי השביל, השכרת יחידות הדיור, הריסת בית המלאכה והרישום של הבית כבית משותף. עם זאת, היא המשיכה לטעון בנוגע לצחנה אשר הצטברה במקום, נזקי הרטיבות שנגרמו לה כתוצאה ממערכת הניקוז הבלתי ראויה, הגגון, הכלב ובלוני הגז.

בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי. בפסק הדין נקבע כי הנתבעים בנו ללא היתר את הגגון על שטח השייך לרכוש המשותף, וזאת מבלי לקבל לכך את הסכמתה של התובעת. כמו כן, נקבע כי האחרונים "רמסו ברגל גסה" החלטות שיפוטיות, אחת אחר השנייה. השופט הורה לשכנים להרוס את הגגון אך דחה את התביעה בכל הנוגע לנזקי הרטיבות. נקבע כי התובעת לא השכילה להרים את הנטל אשר הונח לפתחה, ולהוכיח את הקשר הסיבתי שבין נזקי הרטיבות ובין התנהלות הנתבעים. בשל העדר הוכחות נדחו גם טענותיה בנוגע לכלובים, לבלוני הגז, הגרוטאות והכלב.