הקונים גילו כי למוכר אין זכויות על המגרשים, האם יקבלו את כספם חזרה?

דרגו את המאמר

אב ובנו, יהודים אזרחי שוויץ, שילמו קרוב לשלושה מיליון שקלים, עבור רכישת שני מגרשים במרכז הארץ, מאדם בעל אזרחות ישראלית, שהציג את עצמו בפניהם כבעל הזכויות במקרקעין, אך התגלה כנוכל.

העסקאות לא יצאו לפועל וזכויותיהם של הקונים במגרשים לא נרשמו. בנסיבות אלה הגישו הקונים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, כנגד המוכר וכנגד עורך הדין, שליווה את העסקאות ושני מתווכים נוספים.

התובעים טענו כי כל השותפים בעסקה גרמו להם נזק

בכתב התביעה נטען כי כל ארבעת הנתבעים גרמו עוול לתובעים והציגו בפניהם מצג שווא רשלני, בכך שהציגו את המוכר כבעל הזכויות במגרשים. לפיכך הם עותרים לחייב את הנתבעים לשלם פיצוי בסך 2,787,111 שקלים, הכולל את הסכום ששילמו עבור ההסכמים והוצאות נוספות ובגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

ארבעת הנתבעים הגישו ארבעה כתבי הגנה נפרדים, בהם טענו כל אחד מהם בנפרד, כי יש לדחות התביעה ואף עורך הדין טען שלא התקיימו בינו לבין הקונים יחסי עורך דין לקוח. הדיון המשפטי, התבסס בעיקרו על עדויות הצדדים ולא על מסמכים אשר בדרך כלל מצורפים לעסקאות מקרקעין כחלק בלתי נפרד מהסכמי מכר וממשא ומתן.

חבר ילדות של האב הציע לו עסקה מהירה בעל רווח גבוה

לדברי התובעים, הנתבעים ידעו כי המוכר אינו בעל הזכויות במגרשים, אולם הסתירו את המידע ואף הציגו אותו כבעל הזכויות החוקי. אחד המתווכים, שהינו חבר ילדות של האב, הציע לו את העסקה והבטיח לו רווח גבוה של 800,000 דולר. לטענת התובעים, שני הסכמי המכר בטלים, מאחר ולמוכר מלכתחילה לא היו זכויות, לכן הם זכאים לקבל את כספם חזרה בתוספת של הוצאות נלוות.

לטענתם, הנתבעים מנעו למסור מידע מלא והציגו מצגים כוזבים במסגרת המשא ומתן בנוגע לבעלים הרשומים על המגרשים ואף שכנעו את התובעים כי ברגע שיעבירו הזכויות על שמם הם ישיגו רווח גדול ומהיר.

התובעים מיהרו לסגור את עסקת המכר ולא בדקו את הפרטים המהותיים

בית המשפט קיבל את התביעה הנזיקית נגד ארבעת הנתבעים, אך מצא אשם תורם גם בהתנהלותם של התובעים, שהיו להוטים להרוויח מהעסקה המוצעת ולא בדקו את הפרטים הבסיסיים, כפי שנדרש מהקונים טרם הם סוגרים עסקת מקרקעין.

השופט קבע כי כל ארבעת הנתבעים הפרו את חובת הזהירות וגרמו נזק לתובעים, ואף הדגיש כי חבר הילדות של האב היה צריך לנקוט בזהירות מוגברת, בשל ההיכרות רבת השנים והעובדה כי האב בוטח בו וסומך עליו. עוד קבע כי עורך הדין, שטען כי התובעים לא היו לקוחותיו, נדרש מעצם מעמדו וניסיונו המשפטי, למסור מידע מהימן וחלה עליו חובת הזהירות כלפי הקונים, גם אם לא מתקיימים ביניהם יחסי עורך דין - לקוח.

בית המשפט התחשב באשם התורם של התובעים, וקבע כי כל ארבעת הנתבעים אחראיים באופן שווה לשלם פיצויים לתובעים ופסק כי הנתבעים ישיבו סכום בסך של שני מיליון שקלים לתובעים ויישאו בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך 100,000 שקלים נוספים.