האם הדיירים המוגנים רשאים לבצע שינויים בחנות המושכרת?

דרגו את המאמר

אם ובנה בעלי זכות לדיירות מוגנת בחנות ליבוא ושיווק מוצרי מזון בחיפה, ביקשו לבצע שינויים בנכס, על מנת שיוכלו לקבל מהעירייה רישיון עסק.

עקב התנגדותו של בעל הנכס לביצוע השיפוץ, הם הגישו תביעה לבית הדין לשכירות בחיפה, במטרה לאכוף על בעל הנכס את מתן הסכמתו לעריכת השינויים.

התובעים הפעילו את המכולת ללא רישיון עסק

הנכס המושכר נמצא ברשות בני משפחתם של התובעים מאז אמצע שנות החמישים. בעלה של התובעת ניהל את המכולת יחד עם אחיו, ולטענת התובעים, ניתן למנהלי החנות הקודמים רישיון עסק לצמיתות, אך זהו רישיון אישי שאינו עובר עם בעל העסק היוצא. בתחילת שנת 1995 נחתם הסכם שכירות מוגנת מעודכן בין התובעים לבעל הנכס. כאשר מטרת השכירות היא המשך הפעלת המכולת.

לטענת התובעים העירייה לא אפשרה להם לעסוק במכירת מוצרי מזון, מכיוון שלא היה ברשותם רישיון עסק, וכתנאי לקבלת הרישיון, הם התבקשו לבצע שינויים בהתאם לדרישות משרד הבריאות ולדרישת שירותי הכבאות. במהלך התקופה שבין 1995-2000, התובעים המשיכו להפעיל את המכולת ללא רישיון עסק ובמקביל להתנהל מול העירייה, כאשר במהלך כל התקופה בעל הנכס סירב לחתום על הניירת הדרושה לביצוע שיפוצים בחנות.

על מנת לקבל רישיון יש צורך לפתוח פתח מילוט

בשל ייחודיות מבנה החנות ומיקומה, היא הוכרזה כמבנה לשימור, על ידי עיריית חיפה ובמהלך שנת 2000 נערכו ברחוב שיפוצים נרחבים אשר שיבשו את פעילות העסק, לכן התובעים נאלצו לשכור מבנה סמוך והשתמשו בחנות כמחסן. בסוף שנת 2001, הגישו התובעים בקשה נוספת לרישיון עסק מהעירייה ודרשו לבצע שיפוצים חיוניים במבנה, כולל: בניית שירותים, החלקת רצפת הבטון, ופתיחת פתח מילוט לשעת חירום. העירייה דרשה לקבל את אישורו של בעל הנכס, על מנת להתחיל בשיפוץ, אך הנתבע התנגד לביצוע השינויים.

לטענת בעל הנכס, בהסכם השכירות התובעים ויתרו על כל טענה בנוגע לאי התאמה של הנכס לשימושם. הנתבע התנגד לביצוע שינויים מהותיים במושכר, מחשש כי הם ישנו את אופיו כמבנה היסטורי ייחודי. עוד ציין כי התובעים רוצים להשתלט על חצר הסמוכה למושכר, באמצעות פתיחת הפתח בצדה האחורי.

בעל הנכס התנגד לבניית שירותים בחנות

בעת הדיון המשפטי הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לפתח המילוט למקרי חירום, בהתאם לדרישות שירותי הכבאות ותקנות התכנון והבניה. בתחילה בעל הנכס התנגד לפתיחת הפתח בצידו המזרחי של המושכר, אך בסופו של דבר הוסכם כי הפתח יבוצע בקיר המערבי.

בנוגע להחלקת רצפת הבטון, על מנת ליישר את המפלסים בחנות, הנתבע השתכנע כי השיפוץ אינו מהווה שינוי מהותי בערך השימור ההיסטורי של החנות, על כן הסכים לציפוי הרצפה בציפוי, בתנאי שהציפוי לא יפגע בערך המבנה.

בהתאם לדרישות משרד הבריאות, המחייבות את קיומם של שירותים בתוך בית העסק, התובעים נדרשו לחדש את תאי השירותים במבנה, ולהחליף את הכיור, האסלה, הצנרת וחיפוי קרמיקה. הנתבע התנגד לשיפוץ, בטענה כי בבניין בו מצויה החנות, קיימים שירותים משותפים לכלל הדיירים, אך התובעים מסרבים להשתמש בו.

בבירור שנערך הסתבר כי הבניין כולו נטוש והשירותים אינם מתוחזקים, על כן והעובדים והלקוחות אינם יכולים להשתמש בהם. בנסיבות אלה קבע בית הדין כי בעל הנכס נדרש לספק שירותים זמינים במרחק סביר לעובדי החנות. על כן התיר את בניית שירותים בחנות, בניגוד להסכמתו של בעל הנכס.

בית הדין קבע כי השיפוצים יבוצעו בנכס, תוך שמירה על כללי השימור, והנתבע יישא בהוצאות המשפט בסך 9000 שקל.

ש 76-07