הדייר המוגן לא פינה את הדירה במועד שנקבע, האם בעל הנכס יפוצה?

דרגו את המאמר

הדייר המוגן לא פינה את הנכס במועד שנקבע בהסכם, על כן בעלי הנכס הגישו תביעה לפיצויים בסך של 55,170 שקל, לבית משפט השלום בתל אביב - יפו.

התובעים הם בעלי נכס בבניין בדרום תל אביב. בשנת 1970 שכר הנתבע את אחת הדירות בבניין, בשכירות מוגנת ושילם 90 שקל לחודש. במהלך השנים בעלי הנכס העלו טענות שונות בנוגע לזכותו של הנתבע להמשיך וליהנות מן המעמד של דייר מוגן, ואף הגישו בקשה בחודש מאי 2011 לפנות אותו מהנכס.

הדייר יצא מהנכס בעקבות צו פינוי של ההוצאה לפועל

במסגרת הדיון המשפטי הצדדים הגיעו להסדר פשרה, בו סוכם כי הנתבע יפנה את הדירה עד לחודש יולי 2011, ויקבל פיצוי בסך 130,000 שקל עבור הפינוי. אך עם זאת הנתבע לא פינה את הנכס עד חודש מרץ 2012. ולטענת התובעים הוא פינה את הדירה בעקבות צו פינוי של ההוצאה לפועל ומשטרת ישראל.

התובעים דרשו פיצוי בסך 36,000 שקל עבור דמי שכירות בתקופה שבין מועד הפינוי המוסכם ובין פינוי הדירה בפועל, ובנוסף ביקשו החזר ההוצאות בסך 6,220 בגין הצורך לפנות את המושכר באמצעות ההוצאה לפועל והוצאות משפטיות בסך 12,950 שקל. סך כל התביעה עמדה על 55,170 שקל.

הדייר ביקש לקזז מהחוב את הוצאות השיפוץ שביצע בדירה

מנגד טען הנתבע כי הוא לא קיבל מבעלי הנכס את הפיצוי המוסכם עבור הפינוי. והוסיף שהוא ביצע תיקונים ושיפוצים שונים בדירה במהלך שהותו בה והשביח את הנכס, על כן הוא ביקש לקזז מכל סכום שייפסק לחובו סך של 122,051 שקל.

בנוגע למועד הפינוי טען הנתבע כי הוא פינה את הדירה כחודש ימים לפני שהגיעה ההוצאה לפועל, והוא השאיר בדירה ארון ושולחן בלבד. במהלך חודש זה הוא גר אצל חבר והגיע לדירה בעקבות הודעת השוטרים שמסרו כי אם לא יקבלו מפתח, הם יפרצו את הדלת.

לאחר שמיעת טענות הצדדים הגיע בית המשפט למסקנה כי הדייר פינה את הדירה בסוף חודש מרץ 2012, כשמונה חודשים לאחר המועד שבו היה עליו לפנותו בהתאם להסכם הפשרה. הנתבע המשיך להתגורר בה שלא כדין ומנע מהתובעים להשכיר את הדירה לשוכר אחר.

בית המשפט קבע כי הנתבע היה דייר מוגן בדירה עד לסוף חודש יולי 2011, והחל ממועד זה הוא אינו יכול ליהנות מדמי שכירות מופחתים, ואף מדובר בהשכרה בכפייה בניגוד לרצונם של בעלי הנכס.

הטענה לגבי הקיזוז בעקבות השבחת הנכס נדחתה מאחר והנתבע לא צירף חוות דעת שמאית ולא הוכיח את תרומתו לדירה. כמו כן, הנתבע אינו זכאי לפיצוי המוסכם בסך 130,000 שקל, מכיוון שהוא לא עמד בתנאי ההסכם ולא פינה את הדירה במועד שנקבע.

הדייר יפצה את בעלי הנכס בסך 41,494 שקל

מחוות דעת של שמאי עלה כשכר הדירה המוערך עומד על סך של 4,500 שקל לחודש. על כן קבע בית המשפט כי הנתבע ישלם דמי שכירות עבור שבעה חודשים ועוד מספר ימים מחודש מרץ, סך של 35,274 שקל. עבור הוצאות הפינוי באמצעות ההוצאה לפועל יחויב הנתבע בסך 6,220 שקל.

סך הכל ישלם הנתבע לתובעים סך 41,494 שקל, ובנוסף ישלם 3,500 שקל בגין הוצאות משפטיות.

תא"מ 9618-04-12