האם ניתן לאסור על בעלת הנכס בקיסריה להשכיר את ביתה לתקופות קצרות?

דרגו את המאמר

החברה לפיתוח קיסריה הגישה תביעה לבית משפט השלום בחיפה כנגד בעלת נכס ביישוב, וביקשה לאסור עליה להשכיר את ביתה לתקופות קצרות.

התובעת היא חברה המוכרת ומחכירה נכסים בישוב קיסריה, ובין היתר היא דואגת גם למתן שירותים ציבוריים לתושבי היישוב.

על מנת לשמור על רווחת המקום, החברה מחתימה כל אדם המתכוון לרכוש נכס באזור על חוזה, לפיו אסור לו להשכיר את הנכס לימים בודדים, או להשכירו למטרת נופש ולצורך עריכת אירועים ומסיבות, בכדי לשמור על אורח החיים ואיכות החיים בקיסריה.

השוכרים ערכו מסיבות רווקים בנכס

לטענת החברה, בעלת הנכס הפרה את כתב ההתחייבות עליו חתמה כאשר רכשה את הבית בקיסריה בשנת 2007. לדבריה, בעלת הבית השכירה את ביתה לתקופות קצרות והשוכרים המתחלפים ערכו במקום מסיבות רווקים, ימי הולדת ועוד שלל אירועים רעשניים.

התובעת טענה כי הנתבעת מהווה מטרד לשכנים ופוגעות באיכות השכונה, על כן ביקשה מבית המשפט לאסור עליה להשכיר את הנכס לתקופות קצרות.

בעלת הנכס משכירה אותו למשפחות בלבד

מנגד טענה הנתבעת, כי היא אינה מפירה את החוזה, מאחר והיא משכירה את הבית למטרת מגורים של משפחות בלבד והיא מגבילה את ההשכרה לשתי משפחות בלבד בו זמנית.
הנתבעת הוסיפה כי לפי הסכם השכירות שהיא עורכת עם השוכרים, אסור להם לערוך בבית מסיבות ואירועים רעשניים והם נדרשים לשמור על מנוחת השכנים.

עוד טענה בעלת הנכס כי תושבים רבים בישוב קיסריה משכירים את בתיהם לתקופות קצרות ועושים בהם שימוש בדומה לשלה, אך עם זאת החברה לא הגישה כנגדם תביעות, על כן יש להקים לה הגנה מן הצדק.
הנתבעת הוסיפה כי החוזה, מהווה מעין ועדת קבלה לקיסריה, והוא אסור על פי החוק, והוא מפר את זכות היסוד שלה לחופש העיסוק.

בית המשפט נדרש להכריע האם השכרת הבית בשכירות קצרת מועד מותרת או אסורה על פי ההסכם, והאם מדובר בשימוש שהינו למטרת מגורים.

שכירות קצרת מועד אינה משמשת למגורים

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בנספחים שוכנע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את כתב ההתחייבות שנחתם בין הצדדים בעת רכישת הנכס. עוד קבע כי שכירות קצרת טווח לימים בודדים אינה מוגדרת למטרת מגורים, אלא משמשת למטרת נופש בלבד.

בית המשפט דחה את הטענה בנוגע לועדת הקבלה שעורכת כביכול החברה לתושבים החדשים, מאחר וכתב ההתחייבות ניתן לכל הרוכשים באותו נוסח, והוא לא עושה סלקציה בין האנשים, על פי מוצאם, מצבם הכלכלי וכדומה. אלא נועד לשמור על איכות חייהם של כלל התושבים.

כמו כן נקבע כי לא מדובר בתנאי מקפח, הפוגע בזכויות היסוד של בעלת הנכס, מכיוון שהנתבעת קראה את החוזה וחתמה עליו מבלי לבקש לשנות סעיפים.
בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל ואסר על הנתבעת להשכיר את ביתה לשכירות קצרת טווח. בנוסף הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך של 7,000 שקל.

ת"א 30994-09-12