האם הדיירת המוגנת רשאית להשכיר את החנות לשוכר משנה?

דרגו את המאמר

בעלי בניין בחיפה, הגישו תביעה לפינוי דיירת מוגנת מבית עסק, בטענה כי הדיירת הפרה את הסכם הדיירות המוגנת והשכירה את הנכס ללא ידיעתם והסכמתם לשוכר משנה.

בית משפט השלום בחיפה נדרש להכריע האם יש להורות על פינוי, או לאפשר לדיירת המוגנת להמשיך וליהנות מזכויותיה.

הדיירת המוגנת משכירה את החנות לצד ג'

קרוב לשלושים שנה הנתבעת שוכרת חנות כדיירת מוגנת, והיא משלמת לפי ההסכם בכל חודש 200 שקל לבעלי הבניין. בעבר הנכס שימש כחנות בגדים ובהמשך הנתבעת פתחה במקום פרפומריה.

החל מינואר 2013 הנתבעת משכירה את הנכס בשכירות משנה לצד ג', בדמי שכירות חודשיים בסך 1,500 שקל. חוזה השכירות הסתיים בינואר 2014 וצד ג' ממשיך לשכור את החנות ללא חוזה חתום.

הסכם השכירות המוגנת נחתם עם בעל הנכס הקודם בשנת 1985 ועבר לשני בעליו החדשים שרכשו את הבניין בשנת 2011. לטענת התובעים, הדיירת הפרה הפרה יסודית את הסכם הדיירות המוגנת, מאחר והיא לא קיבלה מהם אישור בכתב או הסכמה בעל פה להשכיר את החנות לצד ג', על כן קיימת עילת פינוי מכוח הוראות חוק הגנת הדייר.

עוד הוסיפו כי הנתבעת קיבלה מהם הוראה מפורשת כי עליה לפנות את הנכס, אך היא המשיכה לשלם 200 שקל בחודש ולגבות מהשוכר דמי שכירות בסך 1,500 שקל.

הנתבעת הציעה להגדיל את גובה דמי השכירות

מנגד טענה הנתבעת כי לא קיימת עילה לפינוי, מכיוון שהיא קיבלה את הסכמת אחד מבעלי הבניין לשכירות המשנה ואף הציעה לו להעלות את דמי השכירות, אך השותף השני דחה את ההצעה.

הנתבעת ציינה כי לפי ההסכם לא נקבע כי השכרת הנכס לצד שלישי מהווה הפרה יסודית ולא נגרם לתובעים כל נזק. כמו כן, התובעים היו רשאים על פי ההסכם לבקש ממנה להעלות את גובה השכירות המועבר להם, והיו יכולים להפיק מכך רווח כלכלי.

הדיירת לא קיבלה את הסכמתם של שני בעלי הנכס

לפי סעיף 5 להסכם הדיירות המוגנת, הדיירים מתחייבים שלא להשכיר את הנכס מבלי שיקבלו רשות לכך בכתב מהמשכיר. הנתבעת הפרה את הסכם הדיירות המוגנת, מאחר ולא קיבלה את הסכמתם של שני בעלי הבניין ולא קיבלה אישור בכתב לשוכר משנה, על כן קיימת עילה לפינוי.

עוד התברר שהנתבעת גובה מהדייר המשנה סכום של 1,500 שקל בחודש, שהוא גבוה פי 7.5 מדמי השכירות שהיא משלמת לבעלי הבניין. ובחישוב השנתי הנתבעת מקבלת 18,000 שקל מהשוכר, בעוד שהתובעים מרוויחים 2,400 שקל בלבד.

במקרה זה, קבע בית המשפט, כי הנתבעת קיבלה את הסכמתו בעל פה להשכרת המשנה של אחד מבעלי הבניין, אך היא היתה צריכה לקבל את הסכמת שני הבעלים. עם זאת מלבד הפרה זו, הדיירת הקפידה לקיים במהלך כל שלושים השנים את ההסכם ולשלם בזמן את דמי השכירות.

הדיירת תפנה מיד את השוכר ותשלם לתובעים 25,000 שקל

בית המשפט קבע כי ניתן לתקן את ההפרה, באמצעות הוצאת השוכר המשני מהנכס ותשלום פיצויים על תקופת ההשכרה לצד ג'.
בסופו של דבר נתן בית המשפט צו לפינוי הנכס שיבוצע בתוך 90 יום, אולם הצו יבוטל אם הנתבעת תפנה את השוכר תוך חודש ימים ותשלם לבעלי הנכס פיצויים בסך של 25,000 שקל. עוד נקבע כי הנתבעת תישא בהוצאות המשפט בסך 2,000 שקל.

ת"א 16916-05-13